רע"א 4266/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין סכסוך בין רסקו לימק"א. הסכסוך המקורי נבע מחוזה משנת 1999 שבו רכשה רסקו מימק"א זכויות חכירה למגרש בירושלים, והסכימה להקים מרכז ספורט, יחידות מסחריות וחניון בתמורה ל-14.5 מיליון דולר. החוזה כלל גם הוראות בדבר חלוקת יחידות דיור ושיקולים נוספים. כאשר התעוררו מחלוקות בנוגע לעיכובים והפרות חוזה, שני הצדדים פנו לבוררות. פסק הבוררות הראשון, שניתן בשנת 2011, מצא את רסקו אחראית לחלק מהעיכובים ודחה את רוב תביעותיה נגד ימק"א, כאשר שני הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות. פסק הבוררות השני, שניתן בשנת 2016, התייחס לסכסוכים נוספים והורה לרסקו להחזיר אזור מסוים לימק"א, לבטל את החלק המקביל בחוזה ולהחזיר לרסקו עבורו. הבורר פסק גם לגבי ליקויים בבנייה והורה לרסקו לשלם לימק"א פיצויים נוספים. באשר לערבות ביצוע שחולטה על ידי ימק"א, החליט הבורר כי יש הצדקה לעשות כן, אך יש להחזיר חלק מהכסף לרסקו מאחר שימק"א לא השתמשה בו למטרות הקשורות לפרויקט. הבורר דחה גם את בקשתה של רסקו לשנות את רף ההצמדה למדד בתמורה נוספת והורה לרסקו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. שני הצדדים עתרו לבית המשפט המחוזי, לחברת רסקו בבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות השני ולימק"א בבקשה לאישורו. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה של רסקו ואישר את פסק הבוררות במלואו ביום 1.5.2017. לאחר מכן הגישה רסקו בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו, שנדחתה על ידי בית המשפט. פסק הדין מדגיש את הנסיבות החריגות הנדרשות לצורך ערעור על החלטות מסוג זה ומאשר כי בית המשפט המחוזי אישר נכונה את פסק הבוררות. טענותיה של רסקו, נכתב בפסק הדין, עולות כדי טענות ערעור ואינן מצדיקות התערבות, במיוחד כאשר הבורר פעל לפי הדין המהותי. בית המשפט מסכים גם עם הערכת בית המשפט המחוזי בדבר ערבות הביצוע ושיקול דעתו של הבורר בבואו להחליט על סכום ההחזר. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מאשר את דחיית הבקשה, מדגיש כי התערבות אינה מוצדקת במקרה זה ומדגיש את תפקידו המוגבל של בית המשפט בבחינת פסקי בוררות. רסקו חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.