בש"א 1482/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למספר עובדים שהגישו תביעות נגד מעסיקם, המכונה המבקש, וביקשו פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הקשורות לעבודה. המבקש, מצדו, ניסה להתגונן בטענה כי העובדים אינם מועסקים ישירות על ידם, אלא באמצעות קבלני משנה. הנושא המרכזי שעמד על הפרק היה זיהוי המעסיק האמיתי, מה שהוביל לבקשת המבקש לשלוח הודעות צד ג' לקבלני משנה אלה ולאחד את השימועים לכל התביעות. בעוד המבקשים נתקלו בהתנגדות מצד המשיבים באשר לעיתוי ולסיבוכים האפשריים של בקשותיהם, נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה לצרף את הצדדים השלישיים כנתבעים נדרשים. עם זאת, בית הדין דחה את הבקשה לאחד את כל הדיונים, למעט תיקים ע"א 1672/09 וע"א 1673/09, אשר חלקו קווי דמיון בין תקופות ההעסקה לבין קבלני המשנה המעורבים. בית הדין נימק את החלטתו בכך שאיחוד התיקים האחרים עלול להוביל לבלבול לאור תקופות ההעסקה השונות ונסיבות הפיטורים. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לאפשר משלוח הודעות צד ג' על בסיס סעיפי שיפוי חוזיים. תחת זאת, הצדדים השלישיים צורפו כנתבעים, והמבקש חויב להמציא להם מסמכים רלוונטיים כדי שיוכלו להגיש כתבי הגנה. כמו כן חויבה המבקשת לשלם לכל משיב אגרה סמלית בסך 200 ₪. החלטה זו נועדה לאזן בין הצורך לבסס את המעסיק האמיתי לבין התחשבות בשלבים הפרוצדורליים ובמורכבויות הכרוכות במקרים השונים.