ע"א 323/89

תקציר

עניינו של המערער מס' 1, אשר אושפז לצורך חקירת חשד למחלת עור. בדיקות אישרו שהיא חולה במחלה, אך לא נמצאה עדות לצורה מערכתית חמורה יותר. במהלך ניתוח להסרת גידול שפיר גדול בכבד, גילו המנתחים גידול קטן יותר ובחרו בהתערבות מוגבלת על ידי קשירת עורק הכבד כדי להפחית את אספקת הדם של הגידול. לאחר הניתוח סבלה המערערת מהלם אנפילקטי, שהוביל לדום לב ולנזק מוחי, שהותיר אותה במצב וגטטיבי. המערערים טענו לרשלנות, וטענו כי שיטת הניתוח גרמה לחומרים רעילים לחדור למחזור הדם שלה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי ההחלטות הרפואיות סבירות ולא רשלניות. בערעור נטען לטעויות בשיקול הדעת הרפואי ובהסכמה מדעת. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את פסק הדין המקורי, תוך שהוא מציין את חילוקי הדעות של מומחים רפואיים ומדגיש את המורכבות של מדע הרפואה והסיכונים המחושבים של הניתוח. חוות הדעת החולקת טענה לרשלנות בשל בדיקות שלא בוצעו והסכמה לא מספקת, וטענה כי נטל ההוכחה צריך לעבור לרופאים, אך הרוב פסק לטובת המדינה ודחה את הערעור. בית המשפט הכיר בטרגדיה אך לא מצא כל פגם משפטי בצוות הרפואי והמליץ למדינה להבטיח את הטיפול במערער לכל החיים במוסד מתאים.