בע"מ 7814/12

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט קמא להמשך דיון. במוקד הערעור עמדה תחולתו במועד של תיקון מס' 4 לחוק ההתיישנות, אשר האריך את תקופת ההתיישנות בתביעות אזרחיות בגין תקיפה מינית או התעללות. תיקון מס' 4 כלל שני הסדרים להארכת התיישנות: ההסדר הראשון מתחיל את תקופת ההתיישנות מיום שנפגע תקיפה מינית מגיע לגיל 28; ההסדר השני קובע כי תקופת ההתיישנות מסתיימת שנה לאחר ביטול פסק דין פלילי קשור. התיקון כלל גם הוראה בדבר תחולתו, המבחינה בין תביעות שהתיישנו לפני יום תחילתו, שעליהן חלות ההוראות הרגילות של חוק ההתיישנות, לבין תביעות שטרם התיישנו, שחלות עליהן תקופות ההתיישנות המורחבות. בפסק הדין מוסבר כי הוראה זו משקפת את ההנחה כי חקיקה אינה חלה לסירוגין, וכי מרגע שתביעה מתיישנת, לא ניתן להאריכה. ההסדר בתיקון תואם את ההסדרים במשפט הפלילי בנוגע לעבירות מין בקטינים. פסק הדין מדגיש את הסיבות המשמעותיות העומדות מאחורי תיקון מס' 4, המכיר בלגיטימיות של עיכובים של נפגעות בהגשת תביעות בגין תקיפה או התעללות מינית, ואת הצורך לברר טענות כאלה גם כאשר הן מוגשות מאוחר יותר. עם זאת, יש לכבד את עמדת המחוקק כי התיקון אינו חל רטרואקטיבית. מאחר שהוראת תיקון מס' 4 לא נדונה בערכאות קודמות, פסק הדין מחזיר את התיק לבית משפט קמא לבחינת טענות הצדדים לפי הוראות התיקון, לרבות טענתו החלופית של המשיב בדבר תחולתו הבלתי מודעת של חוק ההתיישנות. בקשת המבקש להוצאות המשיב נדחית, ולא מוטלות הוצאות בערכאת הערעור.