הפ"ב 4810-03-16

תקציר

הסכסוך בין אבי כהן למשה טיסונה נסב סביב תביעות כספיות שנבעו מהשקעותיהם המשותפות בפורקס ובחברה נוספת שמכרה טיסונה. הצדדים הסכימו ליישב את הסכסוך ביניהם באמצעות בוררות של מר אליהו אלפר. בהסכם בוררות שנחתם בין הצדדים נכתב כי יסכימו לפסק הבורר וכי כל פרשנות לבוררות תיעשה רק על ידו. מר אלפר, הבורר, הוציא פסק דין בעל פה המחייב את טיסונה לשלם לכהן 750,000 דולר, וכך עשתה. פסק דין זה בעל פה סוכם במסמך שכותרתו "סיכום ואישור פסק הבוררות", שנכתב על ידי הבורר ואושר על ידי כהן. אלא שכעבור חצי שנה הוציא הבורר פסק בוררות חדש, שהפעם חייב את כהן לשלם לטיסונה 700 אלף דולר. כהן עתר לביטול פסק הבוררות השני, בטענה כי תפקידו של הבורר מוצה עם פסק הדין הקודם בעל פה וביצוע התשלום. בית המשפט הסכים עם כהן וקבע כי הבורר חרג מסמכותו בכך שהוציא פסק בוררות סותר ללא הסכמת הצדדים. פסק הדין הקודם בעל פה וביצועו הצביעו על סיום הליך הבוררות. בנוסף, בשום מקום בהסכם הבוררות או בנספחיו לא הוזכר שלב שני של בוררות או היקפו. סמכותו של הבורר, כאמור בהסכם, הוגבלה לתיקון טעויות, השמטות או טעויות פקידות, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, מסמך "סיכום ואישור פסק הבוררות" נחשב כראיה לפסק הבוררות הראשוני, כך שלא ניתן לבורר לשקול מחדש או להפוך את החלטתו. יתר על כן, היעדרו של פסק בוררות כתוב וחתום, כנדרש בחוק, ונוכחותו של המסמך המסכם, אישרו כי פסק הבוררות הראשוני ניתן ובוצע. לפיכך, פסק הבוררות השני מיום 18.1.16 בטל, וטיסונה חויבה לשלם לכהן הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.