רע"א 77899-01-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר תחולתם של תיקונים לחוק הביטוח הלאומי והשפעתם על תקופת ההתיישנות של המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) להגיש תביעה לשיפוי נגד מבטח. המקרה שלפנינו עניינו של מבטח אשר ניכה סכומים מתשלום פיצויים לנפגע ולא דיווח על הניכוי למל"ל כנדרש בחוק. השאלה המרכזית היא האם תביעת המל"ל לשיפוי חסומה על פי חוק. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. נקבע כי תיקון 146 לחוק הביטוח הלאומי, שנכנס לתוקף ביום 1.1.2014, חל במקרה זה ומאריך את תקופת ההתיישנות ל-15 שנים. מאחר שהתביעה הראשונה הרלוונטית לתקופת ההתיישנות הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות המורחבת, הבקשה לדחיית התביעה בעילות אלה נדחית. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, שנכנס לתוקף ביום 1.1.2016, חל אף הוא רטרוספקטיבית, דבר התומך עוד יותר בעמדת המל"ל. פסק הדין מדגיש את החשיבות של מתן אפשרות לתביעת המל"ל לעבור לדיון לגופו של עניין, בהתאם לכוונת המחוקק העומדת מאחורי התיקונים, המבקשים להגביר את יכולתה של המל"ל להשיב כספים מחברות הביטוח. טענת המבטחת כי תביעת המל"ל קצובה בזמן אינה מתקבלת, וההחלטה לדחות את הבקשה לדחייה על הסף מוצדקת. יש לציין כי בית הדין מדגיש את אופיו הקיצוני של סעד הדחייה על הסף ואת ההיקף הצר של התערבות הערעור בהחלטות מסוג זה. המבטח נדרש לשאת בהוצאות המל"ל, בסך 7,500 ₪.