ה"פ 906-02-11

תקציר

המבקשים ביקשו לאכוף עם המשיבים הסכם לביצוע פרויקט נדל"ן או לחילופין לאכוף טיוטת הסכם מתוקן אשר לטענת המבקשים התגבש לכדי הסכם מחייב. המשיבים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל עמימות ביחס לחברה היזמית וכי התנהלות המבקשים מהווה הפרת חובת תום לב. בית המשפט מצא כי טענות המשיבים בדבר זהות החברה היזמית אינן משכנעות וכי הם מנועים מלהעלות סוגיה זו בשלב כה מאוחר. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי יש לדחות את התביעה לאכיפת הטיוטה המתוקנת, בקובעו כי היא חסרת שחר. באשר לתוקפה של ההצעה הבלתי חוזרת, קבע בית המשפט כי המשיבים רשאים למשוך את ההצעה לאחר 30 חודשים מיום חתימת ההצעה אם התב"ע לא אושרה בתוך פרק זמן זה. בית המשפט מצא כי המבקשים הפרו את התחייבותם להבטיח את אישור התכנית וכי הודעת המשיבים על ביטול ההצעה תקפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התנהלות המשיבים בעקבות הביטול מעידה על כוונתם לזנוח את הביטול ולקיים את ההצעה. לפיכך, ההצעות הבלתי חוזרות נמצאו תקפות. בסוגיית האכיפה קבע בית המשפט כי טיוטת ההסכם המתוקנת לא התגבשה לכדי חוזה מחייב, שכן עדיין קיימות סוגיות בולטות שהצדדים לא הסכימו עליהן. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המבקשים כי התנהלות המשיבים מעידה על חוסר תום לב מובהק. אולם, בית המשפט דחה את תביעת המבקשים לאכיפת טיוטת ההסכם המתוקנת, שכן המבקשים לא הוכיחו כי הושגו הסכמות סופיות בכל העניינים הנדרשים לביצוע הפרויקט. המבקשים היו זכאים לפיצוי רק בגין נזקים שנבעו מחוסר תום הלב של המשיבים. לסיכום, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, הכריז על ההצעות הבלתי חוזרות כתקפות, ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.