ת"ק 3780-03-22

תקציר

התובע, שאוסף ומחזיר מכלי משקה כדי לקבל את כספי הפיקדון, תבע את הנתבע, עסק למכירת מזון ומוצרי מכולת, על כך שסירב לקבל את המכלים ולשלם את הפיקדונות. הנתבע טען כי התובע אינו "צרכן" כהגדרתו בחוק הפיקדון משום שאסף מכלים למטרות עסקיות ולא כצרכן קצה. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעשיו של התובע עולים בקנה אחד עם המטרות האקולוגיות של חוק הפיקדון וראה בו צרכן. עוד נקבע כי היו מקרים של סירוב מצד הנתבעת לקבל מהתובעת מיכלי משקאות חריפים, בפרט לגבי מכלים גדולים יותר. בית המשפט בחן את סוגיית הפיצוי לה זכאי התובע. על פי חוק הפיקדון, בית המשפט יכול לפסוק לתובע פיצוי של עד 1,800 ₪ בגין כל סירוב. תקדימים בנושא זה הצביעו על טווח של בין 100 ל-300 ש"ח לכל הפרה. בית המשפט שקל את תכליות הפיצוי, לרבות הרתעה ועידוד זכויות הצרכן, אך במקרה זה לא ניתן לתכליות אלה משקל משמעותי שכן הנתבע מילא בדרך כלל אחר החוק והתובע מימש את זכויותיו באופן פעיל. ההפרות החמורות ביותר היו הסירוב לקבל מכלי משקה גדולים, שבית המשפט מצא כי הם מנוגדים לחוק הפיקדון. בסופו של דבר החליט בית המשפט לפסוק לתובע סך של 1,350 ₪ בגין תשעת המקרים המתועדים בהם סירבה הנתבעת לקבל מכולות אלו. פסק הדין הדגיש את התועלות האקולוגיות של חוק הפיקדון וביקש לאזן בין הזכויות והחובות של צרכנים ועסקים בכל הנוגע להשבת מכלי משקה.