עמ"נ 21179-08-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת בית הדין לעיון חוזר במעצרם של שוהים בלתי חוקיים. המערער, אזרח גיאורגי, נכנס לישראל שלא כדין והיה כפוף לו צו הרחקה האוסר על כניסתו לארץ. הוא התחתן עם אזרחית ישראלית וביקש להישאר בארץ על בסיס נישואים אלה. עם זאת, בקשתו להליך הדרגתי להסדרת שהותו נדחתה, מה שהוביל אותו לערער על ההחלטה ובמקביל לבקש שחרור ממעצר. בית הדין דחה את בקשתו לשחרור, מה שהוביל לערעור הנוכחי. הכרעת הדין מקבלת את הערעור ומורה על שחרורו של המערער ממעצר בתנאים מסוימים. השופט קובע כי יש לקיים את זכותו של המערער לממש את נישואיו ולחיות עם בת זוגו, אזרחית ישראלית. השופט מציין כי בעוד שלמשיב, ככל הנראה משרד הפנים, מוטלת החובה לאכוף את מדיניות הכניסה ולהרחיק שוהים בלתי חוקיים, המקרה הנוכחי מחייב גישה מאוזנת. השופטת מדגישה כי בקשתו של המערער להליך מדורג, שמטרתו קבלת מעמד של תושב חוקי, תלויה ועומדת וכי הפסיקה מונעת את הרחקתו מהארץ במהלך הליך זה. לפיכך, ההחלטה לאכוף את צו ההרחקה ולאחר מכן להעמידו במעצר נחשבת בלתי חוקית. יתר על כן, מאחר שהרחקתו של המערער מתעכבת כיום, המשך המשמורת נחשב לחסר תוחלת ובלתי ראוי. עם זאת, השופט מכיר גם בצורך להבטיח את הרחקתו של המערער לאחר שבקשתו תידחה, ומכאן הדרישה ממנו להעמיד ערבות לאכיפת צו ההרחקה. תנאים אלה כוללים פיקדון כספי, התחייבות עצמית וערבות צד שלישי. כן נדרשת המערערת למסור פרטים אישיים לצרכי יצירת קשר. לסיכום, פסק הדין מקבל את הערעור, מורה על שחרורו של המערער ממעצר בתנאים המפורטים, ומורה למשיב לטפל בבקשה לישיבת מגורים באופן יעיל וענייני.