סע"ש 64139-09-14

תקציר

התובע, תושב פלסטין המועסק על ידי הנתבע, טען כי הועסק מינואר 2006 ועד אוגוסט 2010 והגיש תביעה נגד הנתבע בגין הפרשי שכר מינימום, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, אי המצאת תלושי שכר, פיצויי פיטורים במקום הודעה מוקדמת, דמי הבראה והוצאות משפט. הנתבעת הכחישה כי העסיקה את התובעת וכל יריבות ביניהם. בית הדין קיבל את טענת התובע כי עבד אצל הנתבעת מינואר 2007 ועד אוגוסט 2010, כפי שמעידים היתרי ההעסקה. עם זאת, השופט לא קיבל את טענת התובע לתקופה שקדמה לינואר 2007 בשל קשיים ראייתיים. טענת הנתבעת כי התובעת הועסקה באמצעות קבלן פלסטיני לא הוכחה. לפיכך, בית המשפט הכיר בתובע כעובד הנתבעת. מאחר שהנתבעת לא הביאה כל ראיה לתנאי עבודתו של התובע, קיבל בית הדין את גרסת התובע לפיה עבד 6 ימים בשבוע, 7 שעות ביום, ופסק לו 70 ₪ ליום. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 65,980 ₪, 4,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, 10,000 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר ו-4,497 ₪ בגין דמי הבראה. השופטת דחתה את תביעת התובע לפיצויי פיטורים בשל היעדר ראיות מספיקות לנסיבות פיטוריו. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.