ת"א 8935-04-23

תקציר

התובעת, שרכשה דירה בשנת 1992, הגישה תביעה כנגד הנתבעים, בה ביקשה לתקן את צו רישום הבית המשותף בדבר חלוקה לא שוויונית של השטחים המשותפים הצמודים לכל דירה בבניין. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה, והתובע הכחיש זאת וטען כי חלים החריגים שבסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. בית המשפט בחן את הטענות ומצא כי עילת התביעה קמה בשנת 1962, עת ניתן צו הבית המשותף, וטענות התובע הופנו לרישום החלוקה הבלתי שוויונית של הרכוש המשותף. עוד נמצא כי התובע היה מודע לעובדות העומדות בבסיס עילת תביעתו בשנת 1992, עת רכש את הדירה, ואף חתם על תוספת לחוזה המכירה בחלוקה הבלתי שוויונית. משכך, קבע בית המשפט כי תביעת התובעת אינה עומדת בתנאי החריגים לפי סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות ועל כן התיישנה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם טענת ההטעיה בתוספת להסכם, לכאורה בשל ניגוד עניינים של עו"ד לוי, התיישנה, שכן התובע ידע על הסכסוך בשנת 1992 ותקופת ההתיישנות על תביעות חוזיות היא שבע שנים. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.