הפ"ב 21098-09-17

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על שני גורמים עיקריים: מהימנות הראיות שהוצגו והנטל הפוטנציאלי על הנתבעים אם יינתן העיקול. באשר לגורם הראשון, מצא בית המשפט כי פסק הבוררות לטובת התובעים היה מוצדק כראוי והיווה ראיה מהימנה לכאורה. טענות הנתבעת כנגד פסק הבוררות לא היו משכנעות ולא הצדיקו את ביטולו בשלב זה. בהתייחסו לשאלת הנטל, הכיר בית המשפט בכך שבעוד שעל התובעים עמד נטל ההוכחה הראשוני, טענות הנתבע בדבר יכולותיו הכלכליות לא היו מבוססות דיים. הנתבע לא הביא כל ראיה קונקרטית מעבר לטענות כלליות בדבר השתכרות גבוהה, בעוד התובעים הוכיחו כי בעיותיו הבריאותיות של הנתבע השפיעו בעבר על כושר השתכרותו. יתר על כן, בית המשפט ראה את הנתבע במצב מוחלש, בשל הפסדו בתיק הבוררות, שהשפיע על אמינות טענותיו. עוד ציין בית המשפט כי מדובר במקרקעין, דירה, שהוא פחות פולשני מעיקולים לחשבונות בנק או נכסים פיננסיים. ביטול העיקול יכביד באופן משמעותי על התובעים בביצוע פסק הבוררות, במיוחד נוכח הסכום הניכר הכרוך בכך והיעדר נכסים ידועים אחרים של הנתבע. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת הנתבע בדבר אי חקירתו בתצהירו, ומצא כי הכחשתם המפורשת של התובעים ואי חובת החקירה תומכים עוד יותר בעמדתם. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול העיקול, תוך שהוא מקיים את הצו הקיים ומחייב את הנתבעת לכסות את הוצאות התובעים.