ת"א 49593-12-22

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בת"א 49593-12-22 שטיינהרט נ' אשד **מבוא** פסק דין זה דן בתביעה שעילתה הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות, על רקע פרסום פרקים מספר בדיוני בשם "ההונאה הבולגרית" על ידי הנתבע, עמית שטיינהרט (להלן: "התובע"), נגד הנתבע, אליהו אשד (להלן: "הנתבע"). ליבת המחלוקת נגעה לשאלה האם ניתן לזהות את דמותו של "נבל ספרותי" המתוארת בספר עם התובע, ומהן ההשלכות המשפטיות של זיהוי זה. **עובדות וטענות הצדדים** התובע, מרצה באוניברסיטת סופיה, יזם נדל"ן ואיש מודיעין, טען כי הנתבע, סופר ועיתונאי, פרסם פרקים מספר בדיוני במסווה, אך למעשה התכוון לזהות את דמותו של "נבל ספרותי" בספר עם דמותו שלו. לטענת התובע, התיאורים המופיעים בספר, לרבות פרטים אישיים ומקצועיים, תואמים אותו באופן מובהק, וכי הנתבע אף נקט פעולות אקטיביות במרשתת כדי לחבר בין שמו לתובע ולספר, תוך שימוש בתמונת אלמוני ששמו הפרטי זהה לשם התובע. התובע טען כי פרסומים אלו מהווים לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שנגרמו לו נזקים, ודרש פיצויים בסך 2.3 מיליון ₪. הנתבע, לעומתו, הכחיש מכל וכל את טענות התובע. לטענתו, הספר הוא יצירה בדיונית לחלוטין, וכל דמיון בין דמויותיו למציאות הוא מקרי. הנתבע טען כי התובע שימש לו לכל היותר השראה, אך לא ניתן לזהות את דמות "הנבל" עמו. כמו כן, טען הנתבע כי התביעה נגועה במעשה בית דין, שכן אותן טענות נדונו בעבר בהליך קודם שנסתיים בפשרה, וכן בטענת התיישנות. **הכרעת בית המשפט - עקרונות משפטיים וחידושים** בית המשפט (כב' השופט רונן אילן) דחה את הטענות המקדמיות של הנתבע. נקבע כי טענת מעשה בית דין נדחתה משום שההליך הקודם הסתיים בפשרה ולא הייתה בו הכרעה שיפוטית בעילות שבפנינו. טענת ההתיישנות נדחתה אף היא, מכיוון שהנתבע המשיך לפרסם פרקים מהספר גם בשנת 2016, וכן סמוך להגשת התביעה, מה שהופך את טענת ההתיישנות לבלתי רלוונטית. **1. זיהוי דמות בדיונית עם אדם בשר ודם - "מבחן המכר הסביר"** הסוגיה המרכזית בפסק הדין נגעה לשאלת זיהוי דמות בדיונית עם אדם אמיתי. בית המשפט קבע כי בניגוד למבחן "הקורא הסביר" שאינו מתאים לבדיון משפטי, יש לבחון את אפשרות הזיהוי באמצעות **"מבחן המכר הסביר"**. מבחן זה נועד לבדוק האם מכריו הקרובים או הרחבים של התובע, כפי שהם מכירים את פרטיו האישיים והמקצועיים, יכולים לזהות אותו עם הדמות המתוארת בספר. בית המשפט בחן לעומק את הפרטים שפורטו על הדמות "הנבל" בספר, והשווה אותם לפרטים אודות התובע: * **עיסוקים ומעמד:** הן התובע והן "הנבל" מתוארים כישראלים המתגוררים באירופה, מרצים באקדמיה (התובע באוניברסיטת סופיה, "הנבל" באוניברסיטה באירופה), בעלי קשרים בחברות העוסקות בפשעי מחשב (התובע בחברת CCI, "הנבל" כנשיא חברה בתחום), וכן עוסקים בעסקי נדל"ן בבולגריה. * **מאפיינים אישיים ורפואיים:** "הנבל" מתואר כמי שעבר ניתוח לקיצור קיבה, לוקה בסוכרת, וסובל מעודף משקל (מוזכר בכינוי "השמן"). פרטים אלו תואמים את מצבו הבריאותי של התובע. השופט קבע כי **צירוף הפרטים הללו, גם אם כל פרט בפני עצמו אינו ייחודי, הופך את הזיהוי לייחודי וברור עבור "מכר סביר"**. בנוסף, אזכור שמו המלא של התובע על ידי הנתבע בראיון, וכן שימוש בתמונת אלמוני בשם "עמית" (שם פרטי זהה לשם התובע) כמייצגת את "הנבל", חיזקו באופן משמעותי את המסקנה כי הנתבע פעל בכוונה ליצור קשר בין התובע לדמות. **2. עוולת הוצאת לשון הרע** לאחר שנקבע זיהוי התובע עם "הנבל", בחן בית המשפט את יסודות עוולת לשון הרע. התובע טען כי "הנבל" מתואר כנוכל בינלאומי, גנב, בוגד, ראש ארגון פשיעה, ואף כמי שגונב כספים מחבריו. בית המשפט פסק כי תיאורים אלו, כשהם מיוחסים לתובע, מהווים **לשון הרע באופן ברור**, שכן הם משפילים את האדם בעיני הבריות, עלולים לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג, וכן פוגעים בו בעסקו ובמשלח ידו. בית המשפט הדגיש כי הנתבע לא טען להגנת אמת או תום לב, ובכך למעשה לא הכחיש את מהותם הפוגענית של התיאורים. **3. עוולת הפגיעה בפרטיות** בנוגע לפגיעה בפרטיות, בית המשפט התמקד בפרסום מידע אודות מצבו הבריאותי של התובע: ניתוח לקיצור קיבה, מחלת סוכרת ועודף משקל. נקבע כי **מידע זה, בהיותו נוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, מהווה פגיעה בפרטיות**. בית המשפט הדגיש כי הפגיעה אינה שולית או אגבית, אלא מהווה מוטיב מרכזי בתיאור הדמות, ולעיתים אף בלוויית לשון גנאי ("השמן"). התיאור המחבר בין פרטים אלו לאישיותו של "הנבל" מהווה פגיעה בפרטיות, במיוחד כאשר הדבר נעשה במסווה של יצירה בדיונית. **4. חידושים ודגשים הלכתיים** * **"מבחן המכר הסביר":** יישומו של מבחן זה מהווה חידוש משמעותי בבחינת זיהוי בין דמות בדיונית לאדם אמיתי, במיוחד כאשר מדובר בפרסומים המכוונים לקהל מצומצם יחסית (מכרים) ולא ל"קורא הסביר" בלבד. * **איזון בין זכויות:** בית המשפט הדגיש את המתח הקיים בין חופש הביטוי והיצירה לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות. נקבע כי אמנם חופש הביטוי חל גם על דברים שאינם אמת, אך אין הוא גורף ואינו מצדיק השפלתו של אדם, פגיעתו בפרטיותו או ביצוע עוולות אחרות. * **חשיבות ה"כוונה לפגוע":** בית המשפט קבע כי הוכחה "כוונה לפגוע" מצד הנתבע, מה שהצדיק פסיקת פיצוי כפול ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. הוכחה זו נגזרה הן מהתאמת הפרטים בין התובע ל"נבל", והן מהפעולות האקטיביות שביצע הנתבע במרשתת כדי לקשור בין שמו של התובע לבין הספר. * **היקף הפרסומים:** למרות טענת התובע כי מדובר בפרסומים רבים, בית המשפט קבע כי מדובר ב"מסכת יחידה של פרסומים" סביב פרסום הספר, ולא במספר פרסומים נפרדים המצדיקים פיצוי כפול בגין כל אחד מהם. * **הסעד התיקוני:** בית המשפט פסק סעד של תיקון פרסומים, ולא רק פיצוי כספי. הסעד התיקוני נועד למנוע פגיעה עתידית בתובע, על ידי שינוי תיאורי הדמות "הנבל" באופן שישלול כל אפשרות לזיהויו של התובע עמה. **הסעד שנקבע** בית המשפט חייב את הנתבע לפצות את התובע בסך של 200,000 ₪ (150,000 ₪ בגין לשון הרע ו-50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות). כמו כן, חייב את הנתבע לתקן את הספר ואת הפרסומים הנלווים, כך שדמות "הנבל" לא תזוהה עוד עם התובע, ולהסיר את שמו של התובע מכל פרסום הקשור לספר. בנוסף, הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. **מסקנות** פסק הדין מדגיש את גבולותיו של חופש הביטוי והיצירה, וקובע כי גם במסגרת פרסום יצירה בדיונית, יש להיזהר מפגיעה בשם הטוב ובפרטיות של אנשים. המבחן המרכזי לזיהוי הוא "מבחן המכר הסביר", והוכחת "כוונה לפגוע" יכולה להוביל לפיצוי כפול. כמו כן, בית המשפט מעניק משקל משמעותי לסעדים תיקוניים, במיוחד כאשר פרסומים פוגעניים נגישים באופן מתמשך במרשתת.