דנג"צ 2309/04

תקציר

שלוש עתירות, בג"ץ 548/04, בג"ץ 670/04 ובג"ץ 898/04, ערערו על חוקיותם של שני צווים שהוציא מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. הצו הראשון, מיום 29.12.03, הסמיך את המפקד להכריז על כל אזור שיש בו מבנים בלתי מורשים כשטח מתוחם, תוך איסור כניסה או שהייה ללא היתר. הצו השני, מיום 6.1.04, תיקן את הראשון ואפשר התנגדויות להצהרות. בעתירה נטען כי ראש הממשלה ושר הביטחון נעדרו סמכות להוציא הנחיות כאלה וכי פעולות המפקד הצבאי היו בלתי חוקיות. עם זאת, בג"ץ דחה טענות אלה וקבע כי הצווים חוקיים ועולים בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי והמשפט המנהלי הישראלי. פסק הדין הדגיש את חובתו של המפקד הצבאי לשמור על הסדר הציבורי, שהופרעה עקב הקמתם החוזרת ונשנית של מאחזים בלתי מורשים, לרבות על קרקע פלסטינית פרטית. בית המשפט קבע כי המפקד פעל במסגרת הדין המקומי אך בסמכותו גם לקבוע הסדרים נוספים לטיפול בתופעה הייחודית של מאחזים בלתי מורשים. פסק הדין התייחס גם לטענות בדבר אפליית העותרים, רטרואקטיביות וחוסר סבירות, ודחה אותן. נמצא כי הצווים לא יצרו תוקף רטרואקטיבי וכי מצבם של העותרים אינו דומה לזה של תושבי המקום, ומכאן שלא הייתה אפליה. יתר על כן, בית המשפט מצא את הצווים סבירים ועולים בקנה אחד עם ההלכה המקובלת. בהיעדר סוגיות משפטיות משמעותיות, העתירות נדחו וצווי ביניים בוטלו. החלטה זו, תוך החלת תקדימים קיימים על עובדות חדשות, לא הצדיקה דיון נוסף, שכן היא לא הכניסה חידושים משפטיים משמעותיים.