ע"א 2755/08

תקציר

הערעור מתמקד בפרשנות פקודת מס הכנסה, ובפרט סעיף 119א(ב), המאפשר למס הכנסה לגבות מס מנכסיו המועברים של נישום בהתקיים תנאים מסוימים. המערערים טוענים כי יש לפרש את הסעיף באופן מצמצם, כך שיחול רק כאשר הנכסים מועברים לאחר שחוב המס הופך לסופי, וכי ההעברה ללא תמורה במקרה זה הייתה חלק מהסכם גירושין ולכן לא מתנה. מנגד, טוענים המשיבים כי הסעיף מאפשר גבייה מהעברות שאירעו לפני או אחרי שהחוב הפך לסופי, וכי ההעברה במקרה זה אכן הייתה ללא תמורה. עוד טוענים המערערים כי הגדרת "קרוב" על פי הפקודה אינה כוללת בן זוג לשעבר, והמשיבים חולקים על כך. פרשנותו של השופט הנדל לסעיף 119א(ב) תומכת בעמדת המשיבים כי החוק מתיר גביית מס מנכסים שהועברו בטרם הפך חוב המס לסופי, שכן הבחינה המילולית והתכליתית של החוק תומכת בכך גם יחד. עם זאת, הנדל מציין כי החלת רטרואקטיבית זו עלולה לעורר קשיים, ומקבל את עמדת בא כוח המשיב כי הגבייה מוגבלת לנכסים שהועברו לאחר תחילת הליכי השומה או כאשר הנישום יודע או מצפה מהם. גישה זו סבירה ועולה בקנה אחד עם כללי המינהל. אשר לתמורה בגין ההעברה, מסכים השופט הנדל עם קביעתו של בית משפט קמא כי הסכם הגירושין לא היה כרוך בתמורה, ועדותו של המערער בעניין זה לא הייתה עקבית. לבסוף, באשר להגדרת "קרוב משפחה", מסיקה הנדל כי דבריה של המערערת עצמה סותרים את טענתה כי היא והמשיב לא חיו יחד לאחר הסכם הגירושין. לפיכך, הסעיף חל במקרה זה. השופטת חיות והשופט פוגלמן מסכימים עם פרשנותו של השופט הנדל ודחיית הערעור, ומדגישים את חשיבות ההתחשבות בנסיבותיו של כל מקרה. המערערים אחראים במשותף להוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.