רע"א 129/88

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס להיטל השבחה שהוטל על חלקה בבעלות המבקשים עקב שינוי תכנית. השאלה הייתה האם חלים תיקונים מסוימים לחוק התכנון והבנייה, ואם כן, האם הם טעונים אישור של שר הפנים לשינוי התכנית. בית המשפט קבע כי הוראות סעיף 134 לחוק התכנון והבניה חלות על כל ביטול, שינוי או התליית תכנית, ללא קשר ליזם. ההבחנה בין שני סעיפי המשנה של סעיף 134 מבוססת על מהות התכנית ולא על דרישת האישור. הצורך באישור שר הפנים נובע מאופי הפעולה המשפטית ומהתכנית הקיימת שהוא מבקש לשנות, לבטל או להשעות. אישור זה הוא מגן בתפיסה הריכוזית של חוק התכנון והבנייה. פסק הדין התייחס גם לטענות המבקשים כי התכנית היא תכנית מפורטת ולא שינוי בה, וכי יש לראות בה תכנית מתאר. בית המשפט מצא טענות אלה משוללות כל יסוד, שכן המבקשים הכירו בעבר בתכנית כשינוי. בנוסף, נדחו טענות המבקשים כי יש לחשב את ההיטל כאילו היה מס משנת 1972, רשלנות מצד המשיב עיכבה את שינוי התכנית ויש לפטור אותם מההיטל בשל הבטחה מהרשות המקומית. בית המשפט דחה גם התנגדויות פרוצדורליות הנוגעות לדיונים ואישר את אימוץ פסק דינו של בית משפט השלום על ידי בית המשפט המחוזי. כמו כן, נפסק כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיב.