עת"מ 9946-12-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם יש לסיים את כהונתו של חבר מועצה בשל נסיבות שאינן מוגדרות בחוק כעילה לפסילה. העותר טוען כי ההוראות בצו המועצות המקומיות, תש"י-1950, בדבר פסילה אינן ממצות, ויש לשקול סיום כהונה בנסיבות מסוימות. באופן ספציפי, מדובר במקרה הנדון בחבר מועצה, אבו ליל, שנגדו הוגש כתב אישום בגין עבירות חמורות שבוצעו בעת שכיהן כראש המועצה. נלקחות בחשבון ההשלכות המוסריות, האתיות והמשפט הציבורי של מצב זה. החוק אמנם אינו קובע העברה מכהונה רק על סמך כתב אישום, אך בית המשפט מכיר בצורך לאזן בין הזכות להיבחר ולכהן בתפקיד ציבורי לבין עקרונות של אמון הציבור, שלטון החוק וטוהר המידות. פסקי דין קודמים של בתי המשפט הרחיבו את עילות הפסילה במקרים של ניגוד עניינים. בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לאבו ליל, בית המשפט מחליט כי אין לכהן כיו"ר ועדה כלשהי של המועצה, במיוחד אלה הקשורות לכספים, כדי למנוע ניגוד עניינים. עם זאת, בית המשפט נמנע מלפסול לחלוטין את כהונתו כחבר מועצה, תוך כיבוד רצון הבוחר וחזקת החפות המוקנית לו. לפיכך, העתירה מתקבלת באופן חלקי, ונאסר על אבו ליל לכהן בתפקידי יו"ר כלשהם או לעסוק בעניינים כספיים. בית המשפט מדגיש את חשיבות השמירה על אמון הציבור וטוהר המידות במינהל הציבורי תוך הכרה במגבלות תפקידו בפרשנות החוק. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.