ע"א 403/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים מאוחדים על החלטות ועדת הערר בנוגע לבקשות לגמול לפי חוק הנכים מרדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. השאלה המשפטית היא האם לוועדת הערר יש סמכות להחזיר תיקים לרשות המוסמכת לעיון חוזר או להורות על בדיקות רפואיות חדשות. השופט ח' כהן סבור כי לוועדת הערר סמכות זו, ואילו השופטים לנדוי ועציוני סבורים כי אין צורך להכריע בשאלה משפטית זו. בערעור אזרחי 403/74 מצאה ועדת הערר כי המערערת הייתה נתונה לרדיפות הנאצים, אך לא הוכיחה כי השחפת שלה נגרמה כתוצאה מכך. הוועדה גם לא מצאה עדות למחלת עצבים. השופט ח' כהן היה מחזיר את התיק לרשות המוסמכת כדי שתיתן למערער הזדמנות להשמיע ראיות, ואילו השופטים לנדוי ועציוני סבורים כי החלטת ועדת הערר צריכה לעמוד בעינה, שכן המערער לא הביא ראיות מספיקות. ברע"א 413/74 מצאה ועדת הערר כי הרשות המוסמכת שגתה בכך שדחתה את טענת המערער בדבר מחלות העצבים, חוט השדרה והשיגרון ככאלה שלא נגרמו כתוצאה מרדיפה. עם זאת, קיומן של מחלות אלה לא הוכח. המשנה לפרקליט המדינה טען כי מאחר שהמערער לא הוכיח מחלות אלה, בצדק דחתה ועדת הערר את הערר. השופט ח' כהן היה מחזיר תיק זה לרשות המוסמכת, אך השופטים לנדוי ועציוני סבורים כי יש לדחות את הערעור מאחר שהמערער לא הביא ראיות התומכות בטענתו. החלטת הרוב, בהתאם לחוות דעתם של השופטים לנדוי ועציוני, דחתה את הערעורים מבלי לפסוק הוצאות, כלומר החלטות ועדת הערר עמדו בעינן. עוד קבע בית המשפט העליון כי פסק הדין הקודם בבג"ץ 277/62, שקבע כי לוועדת הערר אין סמכות להחזיר תיקים, אינו תקדים מחייב. השופטים לנדוי ועציוני הדגישו כי הערעורים הנוכחיים יכלו להתנהל על ידי הרשות המוסמכת על פי עקרונות החקיקה שנקבעו, והמערערים יכלו לערער שוב עם ראיות חדשות לפי סעיף 18 לחוק.