ת"א 36820-04-21

תקציר

התובע, אשכנזי, והנתבע 1, פרדו, היו שותפים לשעבר בחברת נדל"ן. ביניהם התגלעה מחלוקת בנוגע למיזם יזמי משותף, אשר מיושבת בימים אלה באמצעות בוררות. אשכנזי טוען כי הוא ופרדו הסכימו בעל פה לחלק את דמי התיווך מעסקת נדל"ן ספציפית שווה בשווה. הסכם זה לא כובד על ידי פרדו, מה שהוביל להפרת חוזה. דמי התיווך הנדונים נבעו מעסקת נדל"ן של רכישת מבנה תעשייה על ידי הנתבעים 3 ו-4. אשכנזי טוען כי הנתבעים 3 ו-4 סייעו שלא כדין לפרדו להפר את החוזה בכך ששילמו את שכר הטרחה ישירות לו, במקום באמצעות אשכנזי. בית המשפט פסק לטובת אשכנזי, וקבע כי אכן התקיים חוזה מחייב בינו לבין פרדו, המזכה את אשכנזי במחצית מדמי התיווך ששילמו הנתבעים 3 ו-4. הראיות תמכו בטענתו של אשכנזי כי פרדו הסכים בתחילה לחלק את שכר הטרחה שווה בשווה. בית המשפט הורה לנתבעים 2 (החברה של פרדו) ו-4 לשלם לאשכנזי 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, בסך כולל של 58,500 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. סכום זה ישולם ביחד ולחוד על ידי שני הנתבעים. בנוסף, חויבו נאשמים 2 ו-4 בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של אשכנזי, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. בית המשפט דחה את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3, שי פרדו ושלומי אבישר, בנפרד, שכן הם לא היו צד לחוזה, ולא הייתה הצדקה להרים את מסך התאגיד. עוד ציינה השופטת כי טענתו של נאשם 4 כי לא יכלה לשלם לאשכנזי בשל חוסר אישורו הייתה חסרת שחר. לבסוף הודגש בהחלטה כי פיקדון הסעד הזמני שהפקיד אשכנזי יוחזר לו.