ת"א 22730-03-18

תקציר

המחלוקת בין התובעת, חברה מייבאת, לבין הנתבעת, מחלקת מכס ומע"מ, נסובה סביב סיווגם הנכון של שלושה מוצרים מיובאים וחבויות המס הנובעות מכך. המוצרים המדוברים הם כבל דריכה מבטון, חוט מגולוון וחוט שחור לא מצופה, שלטענת התובע יש לסווג אותם כדיוטי פרי. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי מוצרים אלה סווגו באופן שגוי ודורשת תשלומי מס רטרואקטיביים, בסך של למעלה ממיליון ₪. השאלה המשפטית נוגעת לפרשנותו של "מידע שגוי" לפי סעיף 3 לחוק המסים העקיפים (מס ששולם ביתר או שלא שולם בחסר), התשכ"ח-1968, הקובע חריג לכלל המיסוי הרטרואקטיבי. בית המשפט פוסק לטובת התובע, וקובע כי יש לפרש את המונח באופן סובייקטיבי, תוך התחשבות בתום הלב של התובע ובהיעדר כוונת זדון. נפסק כי סיווגה של התובעת את המוצרים לא התבסס על מידע שגוי וכי לא מסרה ביודעין פרטים כוזבים. כמו כן, בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי היא לא גלגלה את הוצאות המס ללקוחותיה ובכך עומדת בדרישות לפטור לפי סעיף 3. עם זאת, השופטת מציינת כי תביעת התובעת להחזר מסים ששולמו ביתר תלויה בסיווג המוצרים, שטרם הוכרע. הדיון מחולק לשני חלקים, כאשר החלק השני מכריע לגופה של מחלוקת הסיווג וזכותו של התובע להחזר. השופט מעודד את הצדדים להגיע להסכמה כדי להימנע מהתדיינות משפטית נוספת, וקובע מועד אחרון ליולי 2024. אם לא תושג הסכמה, בית המשפט ימשיך לשלב השני של הדיון. עוד קובע פסק הדין כי לא יינתן צו להוצאות לאור הנסיבות.