ת"פ 43281-12-22

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ערן צברי) גזר את דינו של הנאשם 1, קוסי אלעזאזמה, שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. **הבסיס להרשעה:** הנאשם הורשע בכך שבתאריך 10.12.2022, סמוך לשעת חצות, שוחח עם נאשמים נוספים בנוגע לגניבת רכב והעברתו למחסום מעבר מיתר. בהמשך, היה שותף לגניבת רכב מסוג טויוטה, שבר את חלון הרכב, הניע אותו ונסע בו, יחד עם נאשם 2, לעבר מחסום מיתר, על מנת להעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית. הנאשם נהג ברכב, בעוד נאשם 2 שימש כמתריע מפני ניידות משטרה. **שיקולי בית המשפט בגזירת הדין:** 1. **ערכים מוגנים ומידת הפגיעה:** בית המשפט הדגיש את הפגיעה בזכות הקניין, בהגנה על רכוש הציבור ובביטחון הציבור. גניבת רכב, ובפרט העברתו לשטחי הרשות הפלסטינית, כרוכה בתכנון מוקדם, מעורבות של מספר אנשים, וסיכוי נמוך למצוא את הרכב הגנוב. הדבר גורם למפח נפש, נטלים כלכליים ישירים לבעל הרכב, והחצנת עלויות לציבור דרך פרמיות ביטוח גבוהות יותר. נסיבות המקרה, הכוללות גניבה בשעת לילה מאוחרת בלב שכונת מגורים, והסיכון הפוטנציאלי של עימות עם כוחות אכיפה, מחמירות את הפגיעה. 2. **נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:** בית המשפט קבע כי מעורבות הנאשם הייתה מרכזית, שכן הוא נהג ברכב, בעוד נאשם 2 שימש כמסייע. האירוע היה מתוכנן, והנאשם היה חלק מתוכנית המעשה. 3. **מדיניות ענישה נוהגת:** בית המשפט סקר פסקי דין רלוונטיים הנוגעים לגניבת רכב, תוך השוואה בין חומרת המקרים השונים. הוא קבע מתחם עונש הולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל, תוך הדגשת החומרה המיוחדת של גניבות רכב המיועדות להעברה לשטחי הרשות הפלסטינית. 4. **נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:** * **הודיה ולקיחת אחריות:** הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי. * **עבר פלילי:** לנאשם אין עבר פלילי, אך לחובתו 17 הרשעות תעבורה. * **גיל ומצב אישי:** הנאשם צעיר (22), נשוי ואב לילד, עובד במפעל "עוף עוז", סטודנט ללימודי הוראה. * **שיקום:** שירות המבחן תיאר את הנאשם כאדם בעל מבט שאיפות נורמטיבי, אך עם נטייה לפעול באופן אימפולסיבי במצבי דחק. הוא החל תהליך שיקומי, שנפסק עקב פציעה קשה שעבר. שירות המבחן המליץ על צו מבחן למשך שנה ועבודות שירות, תוך התרשמות שמחויב לתהליך, אך לא יכול להשתתף בו עקב מצבו הפיזי. בית המשפט פירש את המלצת שירות המבחן כראיה לכך שהנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי לפני המעצר, ושואף לצעוד בנתיב חיובי. * **פציעה:** בית המשפט התחשב בפציעה קשה שעבר הנאשם בשנת 2024, כתוצאה מתקיפה, שגרמה לשברים ברגלו ובגופו, ועברה ניתוח. 5. **אחידות הענישה והשלכת עונשם של נאשמים שותפים:** בית המשפט התייחס לעונשם של נאשם 2 (6 חודשי מאסר בעבודות שירות) ושל סאגר אלבחירי (15 חודשי מאסר). הוא ציין כי הנימוקים להסדרי הטיעון בעניינם היו קשיים ראייתיים, וכי חלקו של הנאשם 1 היה משמעותי יותר מזה של נאשם 2. בנוסף, בית המשפט העיר על חוסר התאמה בניסוח כתבי האישום נגד המעורבים השונים. **העונש שנגזר:** לאחר שקלול כל השיקולים, בית המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: * **9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות:** בית המשפט העדיף עונש זה על פני מאסר בפועל, על מנת לאפשר שיקום, למנוע חשיפה לעבריינים אחרים, ולאפשר לנאשם לפרנס את משפחתו. הדבר גם היווה איזון מסוים לעונשם של נאשם 2 וסאגר. * **מאסר על תנאי:** 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, אם יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ו-3 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, אם יעבור עבירת רכוש מסוג עוון (למעט החזקת נכס חשוד כגנוב). * **קנס:** 5,000 ₪, שישולם ב-10 תשלומים חודשיים. * **פיצוי:** 10,000 ₪ לנפגעת העבירה, שישולם ב-10 תשלומים חודשיים. * **פסילת רישיון נהיגה:** בית המשפט נמנע מלפסול את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה, על מנת שלא לפגוע ביכולתו לפרנס את משפחתו. אולם, הוטלה פסילה על תנאי של 12 חודשים, שתופעל אם יעבור עבירת רכוש מסוג פשע הקשורה לרכב תוך 24 חודשים. **חידושים או נקודות מרכזיות:** * **איזון בין שיקולי הרתעה לשיקום:** בית המשפט שקל בכובד ראש את הצורך בהרתעה, אך נתן משקל רב לשיקולי שיקום, במיוחד לאור עברו הנקי מעבירות פליליות, גילו הצעיר, מצבו המשפחתי, והפציעה הקשה שעבר. * **העדפת עבודות שירות:** ההחלטה להטיל את עונש המאסר בעבודות שירות, במקום מאסר בפועל, מהווה אקט של חמלה והתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך שמירה על אופק שיקומי. * **התייחסות לחוסר תיאום בין כתבי אישום:** בית המשפט העיר הערה חשובה בנוגע לחוסר התיאום בין כתבי האישום שהוגשו נגד המעורבים השונים, דבר שעלול ליצור סתירות והקשות על קביעת האחריות. * **התחשבות בפציעה:** הפציעה הקשה שעבר הנאשם, כפי שתועדה במסמכים רפואיים, שימשה כגורם משמעותי בשיקולי הענישה, במיוחד ביחס ליכולתו להשתלב בתהליך שיקומי. בסופו של דבר, בית המשפט ניסה להגיע לאיזון עדין בין הצורך להעניש ולהרתיע, לבין הרצון לאפשר לנאשם הזדמנות לתיקון דרכים, תוך התחשבות במצבו האישי והנסיבות הייחודיות של המקרה.