ע"א 8495/00

תקציר

פסק הדין דן בהיקף סמכותה של ערכאת ערעור ביחס לצדדים המעורבים בתיק ערעור. סמכותו של בית המשפט, כאמור בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, משתרעת על כל בעלי הדין, ולא רק על אלה המבקשים סעד אופרטיבי בערכאת הערעור. משמעות הדבר היא כי ערכאת הערעור יכולה לקבל החלטות שהיו צריכות להתקבל על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, לרבות הרחבת אופי האישומים והצדדים המעורבים. עם זאת, סמכות זו אינה מוחלטת ואין לפרש אותה באופן רחב מדי. בדרך כלל, סמכותה של ערכאת הערעור מופעלת כדי לשנות את ההנמקה העומדת מאחורי החלטת בית משפט פרוצדורלי, ולא את התוצאה עצמה. שינוי בתוצאת ההחלטה יחייב ערעור שכנגד. תקנה 462 מאפשרת לבית המשפט להתאים את הדיון להתפתחויות חדשות בשלב הערעור, אך אין להשתמש בה כדי להקל על מגבלות פרוצדורליות. עוד מודגש בפסק הדין כי על בית המשפט לנהוג באיפוק בבואו להתמודד עם צדדים שלישיים להליך בבית משפט קמא, שכן מעורבותם שונה מזו של צדדים ישירים לסכסוך. מחיקת משיבים מערעור מותרת אם לא מבוקש סעד נגדם, ואין בה כדי לעכב את הליך הערעור. לבסוף, פסק הדין מאשר את סמכותם של הרשמים לפטור מערערים מהגשת כתבי ערעור למשיבים שאינם קשורים ישירות לעניין. במקרה דנן, הכרזתם של המערערים על המשיבים 5-2 כמשיבים פורמאליים, בשילוב עם היעדר כל סעד המבוקש כנגדם, אפשרו את דחייתם מההליך. פסק דין זה מבהיר את הגבולות שבתוכם יכולה לפעול ערכאת ערעור ואת המגבלות על מעורבותם של צדדים שלישיים, ומבטיח הליך משפטי הוגן ויעיל.