בר"ע 1061/02

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על מימוש משכנתא והאם יש לעכב את ביצוע המשכנתא האמורה. המערערים טענו כי יש לבטל חלק מריבית הפיגור על המשכנתא, בתקווה לעצור את העיקול. המשיב, לעומת זאת, טען כי אין לעכב את ההליך העיקרי שכן מדובר בסעד נלווה, עמדה המקובלת על השופט. לדברי השופטת, הפסיקה תומכת בעמדת המשיב לפיה אין לדחות את מימוש המשכנתא בשל תביעות כספיות שאינן קשורות לפירעון באיחור. השופט התייחס לפסקי דין קודמים, והדגיש כי מתן אפשרות לחייבים להעלות טענות לגבי גובה החוב עלול לעכב מימוש יעיל של בטוחות. במקרה דנן, מאחר שהמערערים לא חלקו על תוקף ההלוואה או המשכנתא, אלא ביקשו להפחית את הריבית בפיגור, טענתם לא הצדיקה עיכוב ביצוע. זאת ועוד, השופט קבע כי למנהל ההוצאה לפועל אין סמכות לשקול את טענותיהם המורכבות של המערערים בעניין ריבית פיגורים; עניינים כאלה צריכים להיות מטופלים בבית משפט מוסמך. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, שכן הסוגיה העומדת על הפרק מוגבלת לסמכות ההוצאה לפועל, והליכי מימוש המשכנתא לא יעוכבו. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.