ת"א 1452/98

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לרכישת חלקת אדמה בטמרה. התובעת, אלמנתו של המנוח מוחמד עיראקי, עתרה לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי נגד הנתבעים – בני משפחתו של מוחמד עיראקי – כדי לבסס את זכותה לרשום ולהחזיק בשטח מסוים בתוך החלקה האמורה. ההסכם המקורי לרכישת הקרקע היה בעל פה ונערך בין מוחמד עיראקי לבין הנתבעים, ובראשם קאסם, שטען כי פעל בשם משפחתו. רכישה זו בוצעה בסביבות 1963, ומוחמד עיראקי בנה לאחר מכן דירות מגורים על המגרש. עם זאת, רישום הקרקע על שמו של מוחמד עיראקי מעולם לא הושלם עקב מותו. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תוקפו של ההסכם שבעל פה והחזקה ופיתוח הקרקע על ידי מוחמד עיראקי ומשפחתו. התובע טען כי ההסכם תקף וכי הנתבעים הכירו במכירה, ואילו הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי לקאסם לא הייתה סמכות לפעול בשמם. בנוסף, הנתבעים העלו התנגדויות על בסיס פקודת הסדר זכויות במקרקעין, בטענה כי לא ניתן לערער על תוקפו של הרישום, וכן טענו להתיישנות. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, פסק בית המשפט לטובת התובע. בית המשפט קבע כי קאסם אכן פעל בשם משפחתו וכי ההסכם בעל פה תקף והעביר זכויות הוגנות למוחמד העיראקי. החזקה הממושכת בקרקע, בניית המבנים והתנהגות הנתבעים התפרשו כהודאה בזכויות התובע. כמו כן, בית המשפט דחה את ההתנגדויות המקדמיות, וקבע כי הליכי הפשרה ותקופת ההתיישנות אינם פוסלים את טענות התובע. בסופו של דבר, הכריז בית המשפט על התובע כבעלים החוקיים של השטח שבמחלוקת, והורה לרשם המקרקעין לתקן את הרישומים בהתאם. עם זאת, השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות כלשהן לתובעת, למרות הצלחתה בתביעה, ובמקום זאת שקלה לחייב אותה לשלם אותן כדי למנוע התדיינות משפטית מיותרת. פסק הדין, שניתן ביום 24.7.03, הכריע בכך את המחלוקת לטובת התובעת, וקבע את זכויותיה בחלקת המקרקעין בטמרה.