ע"א 314/79

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי הגב' ל. מרגלית, עוסק במחלוקת על מיסי עיזבון שהוטלו על רכושו של אביה המנוח לאחר פטירתו בשנת 1967. הדו"ח הראשוני שהגישה מרגלית העריך את שווי הנכס ובהמשך הוביל לשומת מס זמנית בסך 8,960 ל"י, אותה שילמה בשנת 1973. עם זאת, שומה סופית שנערכה שנים לאחר מכן הפחיתה באופן דרסטי את ערך הנכס, והביאה להחזר כספי למרגלית. אלא שירידת ערך זו גרמה לסיבוכים כאשר מרגלית התקשרה בחוזה למכירת הנכס ונאלצה לשלם מס שבח גבוה משמעותית. מרגלית טוען כי יש לדחות את השומה הסופית משום שהוצאה מחוץ למסגרת הזמן שנקבעה, והשומה הזמנית צריכה לעמוד. היא גם טוענת לחוסר תום לב מצד מנהל המס. בית המשפט, בראשות השופט אשר, מגיע למסקנה כי אין בסיס משפטי לתמוך בטענותיו של מרגלית. חוק מיסוי עיזבון אינו קובע מסגרת זמן שבמסגרתה יש להוציא שומה סופית, וההוראה שהפעיל בא כוחו של מרגלית, סעיף 6 לפקודת הפרשנות, היא מייעצת בלבד ואינה פוסלת את השומה הסופית. זאת ועוד, טענתו של מרגלית לחוסר תום לב מצד המנהל אינה נתמכת ואינה מוכחת. לפיכך, בית המשפט דוחה את הערעור ומורה למרגלית לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ל"י. השופטים ויתקון ואלון מסכימים עם פסק הדין.