ת"א 47214-12-20

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים וסבל מנזקי גוף, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת, המבטחת של הרכב המעורב, הכירה בחובתה לפצות את התובע והמחלוקת העיקרית התמקדה בקביעת מצבו הרפואי והתפקודי של התובע והפיצוי הנובע ממנו. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שבדק את התובע והעריך נכות משוקללת של 9.75%, שכללה 5% נכות בצוואר ועוד 5% בגב התחתון. ממצאיו של המומחה לא עורערו על ידי שני הצדדים. בית המשפט אבחן את מצבו הרפואי של התובע ובחן את הליקוי התפקודי שלו, תוך הסכמה עם הערכת המומחה ל-9.75% נכות. לאחר מכן דן בית המשפט בראשי הנזק השונים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות וניידות, נזק לא ממוני וניכויים בגין תגמולים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. השופטת קיבלה את תביעת התובע בגין הפסדי שכר בעבר, בהתאם להצעת הנתבעת, וקבעה סכום של 8,402 ₪ כולל הפסד פנסיה. בגין ניכוי כושר ההשתכרות קיבל בית המשפט את שיטת החישוב של הנתבעת, וקבע את שכר הבסיס על 13,404 ₪ לחודש. השופטת פסקה לתובע סכומים גלובליים בגין סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, וקבעה את הסכום על 10,000 ₪, ובגין הוצאות רפואיות וניידות נפסקו לתובעת 1,500 ₪. הנזק הלא ממוני חושב לפי 18,042 ש"ח בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית. ניכויים בוצעו בגין תגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בסך 57,000 ₪. כתוצאה מכך, חושב סך הפיצוי של התובע בסך של 211,944 ₪, אשר לאחר ניכוי פיצוי המל"ל הביא לפיצוי סופי בסך 154,944 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע, בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור של 15.21% כולל מע"מ, והחזר הוצאות משפט בסך 655 ₪. ההחלטה ניתנה בנוכחות שני הצדדים ביום 5.3.2023, והותירה להם את הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 יום.