דב"ע נו/196 - 3

תקציר

הערעורים מוגשים על פסק דינו של בית המשפט האזורי בבאר שבע, אשר העניק סעד הצהרתי כללי בדבר פרישה מוקדמת של עובדי מפעלי ים המלח בע"מ ("החברה"), וסעד ספציפי בדבר פרישתו של מר נפתלי שרעבי, עובד החברה. הסוגיה העומדת בפני בית הדין היא באיזו מידה רשאי בית הדין לעבודה לתקן הוראה בהסכם קיבוצי בדבר פרישה מוקדמת של עובדים, ולקבוע הסדר אחר במקומו. ההוראה המדוברת מחייבת עובדים העובדים במפעל סדום של החברה, מעל גיל 58 שעבדו בו לפחות 25 שנה, לפרוש לגמלאות. ההוראה נכללה בהסכם הקיבוצי לאחר משא ומתן בין החברה למועצת הפועלים, ונתפסה על ידי העובדים כהישג. מר שרעבי, שעבד במפעל סדום והיה אמור להגיע לגיל 58, עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריז על סעיף הפרישה המוקדמת כבטל, שכן הוא נוגד את תקנת הציבור ומפלה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של מר שרעבי, וקבע כי הסעיף מפלה ואינו מתחייב מאופי העבודה בסדום. לפיכך, שינה בית המשפט את הסעיף כך שפרישה מוקדמת תהפוך לזכות ולא לחובה, והכריז על ההחלטה לפרוש מר שרעבי כבטלה. הן החברה והן מועצת העובדים ערערו על ההחלטה. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעורים ודחה את תביעתו של מר שרעבי. בית הדין הדגיש את הצורך להימנע מהתערבות בהוראות הסכמים קיבוציים, שהם בדרך כלל תוצאה של מכלול איזונים ופשרות הנובעות ממשא ומתן. בית הדין קבע כי סעיף הפרישה המוקדמת אינו נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא נבע מתנאי העבודה הפיזיים המיוחדים בסדום, ולא התבסס על שיקולים פסולים. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסעיף אינו סותר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן הוא מתחייב מאופי העבודה בסדום. בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה במקרה זה נופל על המעסיק, ומצא כי החברה עמדה בנטל זה. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי אין זה מתפקידם של בתי המשפט לנסח הסכמים עבור הצדדים, וכי דרך הפעולה הראויה היא לבטל את ההוראה המפלה, או להעניק את ההטבות לעובד המופלה, אך לא לשנות את תוכן ההסכם. בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט את הערעורים ודחה את תביעתו של מר שרעבי.