ת"ק 67741-12-14

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בגין שליחת פרסומות לא רצויות באמצעות דואר אלקטרוני, לכאורה בניגוד לחוק הספאם הישראלי. הנתבעת טענה כי אין יריבות משום שהיא לא הייתה "שולחת ההודעה" כהגדרתה בחוק - אלא רק בעלת מניות בחברה ששלחה את ההודעות. השופט פסק נגד הנתבע בנקודה זו, שכן החוק מטיל אחריות גם על מנהל החברה. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הצליח להוכיח בעלות על כתובות הדוא"ל המדוברות, וכי התובע נרשם לרשימת התפוצה בעצמו. השופטת הסכימה כי אמנם טענה שנייה זו ראויה, אך בכל זאת יש לדחות את התביעה משום שהיא נעדרת עילה, והוגשה בחוסר תום לב. השופטת הגיעה למסקנה זו לאחר שקבעה כי התובעת ובעלי חשבונות הדוא"ל הנקובים בתביעה אכן נרשמו לרשימת התפוצה, וכי התובעת לא ביקשה להימחק ממנה. בהתחשב בכך שהתביעה נחשבה כתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, קבע השופט כי הנתבע זכאי למלוא ההוצאות, שנקבעו על 5,000 ₪, שישולמו על ידי התובע. השופט ציין גם כי הפסיקה הנוכחית בנוגע לתביעות ספאם - אשר גוזלת לתובעים עלויות משמעותיות - עלולה להוביל לשטף של תביעות סרק, והציעה כי יש צורך במנגנון נגדי כדי להרתיע אותם. במקרה הספציפי הזה, תביעת התובע לפיצויים בסך 11,000 ₪ נחשבה לתביעת סרק כזו, והשופט קבע כי על התובע לשלם את הוצאות הנתבע באותו שיעור, כהרתעה. עם זאת, מכיוון שהנאשם הגיש את כתב ההגנה באיחור, השופט הפחית את הסכום מ-11,000 ₪ הרצויים ל-5,000 ₪.