עת"מ 52904-02-19

תקציר

העותר, ספק בטון, מערער על מדיניות המשיב להוציא הודעות האוסרות על שימוש ברכבי מערבל בטון בנסיבות מסוימות. העותרת טוענת כי פרשנותה של המשיבה לחוקים הרלוונטיים שגויה וגורמת לנטל בלתי צודק על ספקים קונקרטיים. באופן ספציפי, העותרת מתנגדת לדרישה לקבלת העתק היתר הבנייה כתנאי לאספקת בטון, בטענה שהיא מטילה נטל בלתי סביר על נהגי מערבלי בטון ועולה כדי אכיפת חוקי התכנון והבנייה ללא בסיס חוקי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי עמדת המשיב סבירה ועולה בקנה אחד עם תכלית התיקון הרלוונטי, שמטרתו להילחם בעבירות הבנייה. השופט מגיע למסקנה כי מדיניותה של המשיבה מאזנת בין מאבק בעבירות בנייה לבין הגנה על זכויותיהם של נהגי מערבלי בטון וספקים כמו העותר. השופטת מדגישה כי סמכותו של המשיב להוציא הודעות נובעת מסמכות שיקול הדעת שמעניק החוק, המאפשרת הליך יעיל ויעיל. ההחלטה מאשרת כי פעולת פריקת הבטון באתר בנייה מהווה חלק מהעבודה הטעונה היתר ונופלת בגדר "הקמת מבנה". כמו כן, השופט מבהיר כי היעדר כוונה להעמיד לדין את הנהג אינו מונע מתן הודעה, כל עוד קיימת כוונה להעמיד לדין את האחראי לבנייה הבלתי חוקית. נהגי מערבלי בטון שיכולים להצדיק את חפותם עדיין יכולים לערער על ההודעות. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪.