ו"ע 1340/05

תקציר

הערעורים נדחו משום שהוגשו למעלה משש שנים לאחר השומות הסופיות, תוך הפרת תקופת ההתיישנות בת ארבע השנים לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין לתיקון שומות שנעשו לפי סעיפים 78, 79 ו-82. קביעת המועד בחוק היא חד משמעית ואינה נתונה לפרשנות, ולכן מועד השומה הסופית, ולא פסק הדין בערעור, מסמן את תחילתה של תקופת ההתיישנות. זאת ועוד, המערער לא הציג אישור מפקיד השומה כנדרש בסעיף 48ב(א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין לתמיכה בתביעתו לניכוי מס או לקיזוז באמצעות הסכם הפשרה. הסכם הפשרה, שלא אושר פורמלית והתייחס רק לחברה ולא למערערת, היווה פגם יסודי ולא פגם טכני גרידא. השיהוי הניכר של המערער בהעלאת התביעה, לצד הימנעותו מהצגת האישור הנדרש, הצדיקו את סירובו של המשיב לתקן את השומות. בנוסף, ביקשו הערעורים ליהנות מהפסדי החברה בגין עסקאות בהן לחברה עצמה לא נגרמו הפסדים כלשהם, שכן היא נותרה הבעלים של הקרקע. בסיכומו של דבר, הערעורים נדחו, והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב.