תו"ב 48169-05-20

תקציר

השופט קבע כי אמנם הייתה אכיפה בררנית מסוימת בתיק, אך היא לא הגיעה לרמה של הפרת צדק והגינות שתצדיק את ביטול כתב האישום. ההחלטה התבססה על הערכת התנהלות התביעה, טיב הפגמים בהליך והנזק הפוטנציאלי כתוצאה מהמשך ההליך. השופט הכיר בחסרונותיה של התביעה במקרה זה – קרי, הימנעותה מהעמדה לדין של שכנם של הנאשמים בגין עבירות בנייה דומות – אך שקל את האינטרס הציבורי בהעמדה לדין של הנאשמים, שבנייתם הייתה לאחרונה ובלתי חוקית. השופט הדגיש כי אכיפה בררנית אינה מצדיקה בהכרח את הצעד הקיצוני של ביטול כתב האישום, מה גם שניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר. השופט הציע לתביעה לשקול מחדש את עמדתה בנוגע להעמדה לדין של השכן בגין העבירה המתמשכת של שימוש אסור, אך לבסוף החליט כי כתב האישום נגד הנאשמים יעמוד בעינו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.