ת"א 50389-02-21

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם החליטו כי יש להיעתר לבקשה להצגת ראיות נוספות הסותרות את קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר אחוזי הנכות של התובע. על פי פסק הדין, בקשה מסוג זה תתקבל רק במקרים חריגים, והמקרה הנוכחי אכן מתאים להצעת החוק. הנתבע המציא מסמכים רפואיים המעידים כי לתובע היסטוריה נפשית רלוונטית אשר לא הוצגה במלואה לביטוח הלאומי. ממסמכים אלה עולה כי מצבו הנפשי ובעיות האימפולסיביות של התובע קדמו לתאונת הדרכים המדוברת. לוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לא הייתה גישה לרישומים אלה ולכן לא הייתה להם תמונה מלאה על מצבו הנפשי של התובע. השופטת הכירה בכך שייתכן שהתובע לא הסתיר במתכוון את עברו, וניתן לייחס את שתיקתו בעניין לחוסר המשמעות שייחס לה בהשוואה למצבו הנפשי לאחר התאונה. יתרה מכך, השופטת ציינה כי בטפסים שמילא התובע מיד לאחר התאונה לא הוזכרה טראומה נפשית כלשהי, שלא ניתן לראות בה ניסיון להסתיר את מצבו הנפשי. השופט הגיע למסקנה כי ההיסטוריה הנפשית המלאה של התובע, לרבות טיפולים קודמים, צריכה להיבדק על ידי גורם רפואי מקצועי כדי לקבוע את השפעתה על מצבו הנוכחי, ולכן נעתר לבקשה להציג ראיות נוספות. מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט ייעשה בהחלטה נפרדת, ואילו שאלת ההוצאות תידון בשלב מאוחר יותר.