בש"פ 2545/23

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור לפי סעיף 53(א) לחוק המעצרים על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בנצרת, שהורה על מעצרם של המערערים עד תום ההליכים המשפטיים. המערערים הואשמו בחבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק, ירי בנשק חם וגניבה. כתב האישום מפרט את מעורבותם באירוע אלים שבו, על רקע סכסוכים אישיים, קשרו קשר לפגוע במתלוננים וכתוצאה מכך ביצעו ירי ותקיפה פיזית. למרות שערערו תחילה על החלטת המעצר, משכו המערערים את ערעורם על פי הצעתו של בית משפט זה. מאוחר יותר הם ביקשו בדיקה חוזרת, שנדחתה על סמך תסקיר מבחן שהצביע על סיכון גבוה לפגיעה חוזרת. המערערים טענו כי בית המשפט הסתמך יתר על המידה על דוחות אלה ולא התחשב בהיעדר עברם הפלילי וסביבתם הנורמטיבית. הם גם הציעו כי עם המשך ההליך המשפטי, מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול להיות חלופה הולמת. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי לצורך שחרור כזה נדרשים טעמים משכנעים, ונטל ההוכחה מוטל על המערערים. נכון לעכשיו, טעמים אלה נעדרו, ובדרך כלל, המלצה חיובית של שירות המבחן תהיה חיונית כדי לבטל את המעצר. לאחר שמיעת הטיעונים הועלתה הצעה לדחות את הערר, אך הומלץ על תסקיר מעצר מעודכן של שירות המבחן לפני כל הארכת מעצר, בהתחשב באפשרות של מעצר בפיקוח במעצר בית, בתנאים מחמירים ובערבויות. הצעה זו שקלה את הכחשת האשמות המערערים ועמדה על כך שאין בה כדי לשלול את האפשרויות העומדות בפניהם. המערער מס' 1 הסכים לכך; המערער מס' 2 סירב. משכך, נדחה הערר, תוך שהוא מאפשר בחינה מחודשת של חלופות מעצר בהתאם לתנאים שנקבעו, ובכך אין בכך כדי לערער את מצבו של המערער מס' 2 אלא לשפר אותו.