ע"פ 7337/02

תקציר

לאחר עיון בחומר הראיות, הרשיע השופט את המערער בגרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות וגזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בכפוף לתנאים מסוימים. המערער, קצין משטרה, ערער על הכרעת הדין וטען כי התביעה לא הוכיחה כי התאונה אירעה בנתיב רכבו של המנוח וכי יש להעניק לו חסינות או בקרבתו לכך משום שפעל במסגרת תפקידו. בית המשפט לא מצא טעם בערעור, שכן ראיות התביעה, לרבות עדויותיהם של הנוסע והבוחן המשטרתי, תמכו בהכרעת דינו של בית משפט קמא. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערער בדבר חסינותו, והסביר כי גם אם היה פטור מתקנות תעבורה מסוימות בעת מילוי תפקידו, אין בכך כדי להקנות לו זכות לגרום לתאונות. השופט התייחס גם לכללי הענישה על גרימת מוות ברשלנות בזמן נהיגה, והדגיש את הצורך בענישה מחמירה בשל הקטל בכבישים. למרות שהתקבלה החלטתו של בית משפט קמא לוותר על מאסר בפועל, קבע השופט כי העונש היה צריך לאזן בין השיקולים לנסיבות המערער לבין חומרת העבירה. לפיכך החליט השופט להחמיר את העונש לחמישה חודשי עבודות שירות ושבע שנות פסילת נהיגה. ערעורו של המערער נדחה, וערעור המדינה התקבל.