ב"ל 768-01-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כנדרש: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 768-01-2015 (בית הדין האזורי לעבודה תל אביב, דצמבר 2022)** **הקדמה:** פסק הדין הנדון הינו פסק דין משלים לפסק דין קודם שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה. לאחר שהתביעה נדחתה במקור, הוחזר התיק לבית הדין האזורי על ידי בית הדין הארצי, לבקשת הצדדים, לצורך הבהרת שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע בחשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים העומדים בבסיס ההחלטות, ובפרט בפרשנות ויישום סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). **רקע עובדתי ומשפטי:** התובע, שעבד בהתקנת רמזורים ואביזרים בחניונים, תבע הכרה בליקוי שמיעה וטינטון כתאונת עבודה, בהתאם לסעיפים 84א(א) ו-84א(ב)(3) לחוק. פקיד התביעות דחה את התביעה, ובעקבות זאת הוגשה התביעה לבית הדין. הצדדים הסכימו על תשתית עובדתית, ובית הדין מינה מומחה רפואי, ד"ר ארז בנדט, ליתן חוות דעת. **עיקר הנימוקים בפסק הדין הראשון והשלכותיו:** 1. **חוות דעת המומחה כבסיס להחלטה:** פסק הדין הראשון נדחה במידה רבה על יסוד חוות דעת המומחה, שקבע כי בדיקות השמיעה אינן אופייניות לליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק (NIHL). המומחה ציין כי הירידה בתדירויות הנמוכות (250-1000 הרץ) שמשתפרת בתדר 2000 הרץ אינה מתיישבת עם NIHL, וייתכן שהיא נובעת מסיבה אחרת, כגון גנטיקה או השפעת גיל (ARHL). באשר לטינטון, גם הוא לא הוכר כקשור לעבודה. 2. **השפעת תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 84א):** פסק הדין הדגיש את השינוי שחולל תיקון 79 לחוק, אשר נועד לצמצם את מספר המקרים בהם ליקוי שמיעה וטינטון יוכרו כפגיעה בעבודה. כיום, על פי סעיף 84א, ישנם תנאי סף מחמירים שיש להוכיחם, ובהיעדרם, אין רואים בליקוי שמיעה או טינטון כתוצאה מפגיעה בעבודה. התיקון יצר "תנאי סף מקדמיים" שנועדו להבחין בין ליקויים הקשורים באופן הדוק לתנאי העבודה לבין ליקויים שאינם קשורים. 3. **התייחסות לטינטון:** נקבע כי לא ניתן להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה ללא הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, וכן כי תנאי סעיף 84א(ב)(3) (פניות חוזרות לרופא בסמוך להגשת התביעה) לא התקיימו באופן שהעלה חשש לאותנטיות הפניות. **התפתחות ההליך לאחר החזרת התיק מבית הדין הארצי:** 1. **ביטול אמירה שגויה:** הוסכם כי האמירה בפסק הדין הראשון ש"אין מדובר בענייננו בחשיפה לרעש מזיק" תימחק, שכן התובע אכן נחשף לרעש מזיק (כ-6 שעות ביום). זאת, בניגוד לקביעה הגורפת בפסק הדין הראשון. 2. **הבהרת הקשר הסיבתי בתדרי הדיבור:** השאלה המרכזית שהופנתה למומחה הייתה האם קיים קשר סיבתי, בסבירות העולה על 50%, בין החשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור. 3. **תשובות המומחה והשלכותיהן:** * **תשובה ראשונית:** המומחה העריך כי קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין החשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור. * **הבהרות נוספות (שאלות ההבהרה):** אולם, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, הבהיר המומחה כי: * "לא כל התדירויות" מתאימות לחשיפה לרעש מזיק. * הנזק מהחשיפה לרעש מזיק מתבטא בעיקר בתדירויות הגבוהות (שנץ רדוד בתדר 6 קילוהרץ באוזן שמאל). * "התבנית האודיומטרית בתדירויות הנמוכות ובתדירות הדיבור אינה מתיישבת עם NIHL". * הוא מעריך שהייתה "השפעה מסוימת, לא משמעותית, גם על הירידה בתדרי הדיבור". * הסף בתדר 2000 הרץ (כ-25-30 דציבל) נגרם עקב שילוב של NIHL ו"תחלואה אחרת נוספת". * "תדרים 500-1000 הרץ היו צפויים להיות טובים יותר אילו היה מדובר ב-NIHL טהור". * לכן, למרות ההערכה הראשונית של קשר סיבתי, ההשפעה על תדרי הדיבור היא "במידה קלה" ו"לא משמעותית", ו"אל פתולוגיה אחרת". **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים (כפי שעולים מפסק הדין):** 1. **משקל חוות דעת מומחה בית הדין:** בית הדין נוהג ליתן משקל מכריע לחוות דעת מומחה מטעמו, ורק במקרים חריגים יסטה ממנה. בפסק הדין הראשון, עיקר ההנמקה התבסס על כך, וגם בפסק הדין המשלים, ההחלטה נותרה בעינה על בסיס פרשנות חוות הדעת. 2. **פרשנות סעיף 84א לחוק והמבחן הסיבתי:** * **הצמצום המכוון של הזכאות:** סעיף 84א, כפי שפורש בבג"ץ ברכליס ובפסיקות נוספות, נועד לצמצם משמעותית את היקף ההכרה בליקויי שמיעה וטינטון כפגיעה בעבודה. הוא מציב תנאי סף מחמירים, הדורשים הוכחת קשר סיבתי הדוק ואותנטיות תלונות (במיוחד בנוגע לטינטון). * **הבחנה בין סוגי רעש והשפעות:** פסק הדין מדגים את המורכבות של קביעת קשר סיבתי בתחום זה. גם כאשר קיים חשיפה לרעש מזיק, לא כל ליקוי שמיעה ייחשב כנובע ממנו. יש לבחון את אופי ליקוי השמיעה (האם הוא תואם את מאפייני NIHL), את התדירויות שנפגעו (בעיקר תדירויות הדיבור), ואת מידת ההשפעה לעומת גורמים אחרים (גיל, גנטיקה, פתולוגיות אחרות). * **סף "50%":** המבחן הסיבתי של "סבירות העולה על 50%" אינו מבטיח הכרה אוטומטית. הוא מהווה סף ראשוני, אך יש לבחון אותו בהתאם למכלול הנסיבות ובהתחשב במאפייני הליקוי הספציפי. גם כאשר המומחה מעריך קשר סיבתי מעל 50%, אם הבהרותיו מוכיחות שההשפעה היא מינורית, שאינה משמעותית, או שנגרמה עקב פתולוגיות אחרות, הדבר יוביל לדחיית התביעה. 3. **תקפות של הליקוי בתדירויות הדיבור:** חידוש משפטי מהותי בפסיקה זו (ובהלכה הפסוקה בכלל) הוא שההכרה בליקוי שמיעה מתייחסת לתדירויות הרלוונטיות מבחינה תפקודית, שהן תדירויות הדיבור. גם אם קיימת פגיעה בתדירויות גבוהות, כפי שהוכרה במקרה זה, אך הפגיעה בתדירויות הדיבור אינה משמעותית ואינה נובעת באופן דומיננטי מחשיפה לרעש, הדבר אינו מספיק להכרה כפגיעה בעבודה. 4. **הבחנה בין "רעש מזיק" ל"ליקוי כתוצאה מרעש מזיק":** ההבנה שגם אם עובד נחשף לרעש מזיק, אין הדבר מוביל אוטומטית להכרה בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה זו, אלא יש להוכיח את הקשר הסיבתי המדויק ואת אופי הפגיעה. ההבחנה שנעשתה בין "החשיפה לרעש" לבין "ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש" היא קריטית. 5. **טינטון:** פסק הדין מאשר את הגישה המחמירה של בית הדין הארצי לגבי הכרה בטינטון. הטינטון אינו מכיר בפני עצמו, ונדרשת הוכחת קשר סיבתי חזק, וכן לעיתים נדרשת הוכחת "אותנטיות" התלונות, כפי שהודגש בהתייחסות לפניות הרופא. **סיכום:** פסק הדין המשלים מסכם תהליך הבהרה מורכב, שהחל בפסק דין מקורי, נבחן מחדש בבית הדין הארצי, והושב לבית הדין האזורי להבהרות נוספות. הוא ממחיש את היישום המצמצם של הוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, אשר נועדו להגביל את ההכרה בליקויי שמיעה וטינטון. למרות שהתובע נחשף לרעש מזיק, ובאופן מסוים הוכר קשר סיבתי לתדירויות הגבוהות, בסופו של דבר, נוכח כך שהליקוי בתדירויות הדיבור לא הוכח כנובע באופן משמעותי מחשיפה לרעש, וכי מאפייני הליקוי אינם תואמים באופן מלא את NIHL, התביעה נדחתה. הדבר מדגיש את החשיבות המכרעת של התאמת תבנית הפגיעה המוכחת למאפיינים הרפואיים והתפקודיים הנדרשים על פי החוק והפסיקה.