ה"פ 11043-12-08

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט סירובו של בנק להמשיך ולנהל חשבון של לקוח על בסיס חשד לפעילות הלבנת הון. בצטטו את סעיף 2 לחוק הבנקאות הדגיש בית המשפט כי אסור לתאגיד בנקאי לסרב באופן בלתי סביר לשירותים כגון ניהול חשבון, אלא אם כן הדבר מוצדק מטעמים סבירים. הבנק טען כי חשבון הלקוח שימש צינור להעברות גדולות ובלתי מוסברות מגופי מימון חוץ בנקאיים, מה שמעלה חשד להלבנת הון. נטל ההוכחה הוטל על הבנק להוכיח את סבירות הסירוב, אותו ניסה באמצעות ציון הפעילות החריגה בחשבון והסברים לא עקביים מצד הלקוח. בית המשפט מצא ראיות משמעותיות התומכות בחששות הבנק, לרבות הסתרה והסברים סותרים מצד הלקוח בנוגע לעסקאות משמעותיות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הבנק פעל בגבולות הסבירות הבנקאית בסגירת החשבון, ועמד בנטל ההוכחה לפי חוק הבנקאות. תביעת התובע נדחתה, ובית המשפט הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הבנק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והועבר באמצעות דואר רשום ופקס.