רע"א 5047/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה המקורי היה סכסוך כספי בין בנק משיב לבין מבקש שחתם על ערבות להלוואות שניתנו לצד שלישי, המכונה הלווים. כאשר הלווים לא פרעו את חובם, ניסה הבנק לגבות את הכסף מהמבקש. המבקשת טענה כי הבנק לא מילא את חובתו להודיע לה כי הלווים השתמטו מתשלומיהם, דבר שמנע ממנה לפעול להקטנת הפסדיה. בית משפט השלום פסק לטובת המבקש, אך בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור הבנק והורה למבקש לשלם סכום מופחת. לאחר מכן ביקש המבקש רשות לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אך בקשתו נדחתה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הבנק אכן לא הודיע למבקשת על אי פירעון הלווים, אך המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שיכלה למנוע לחלוטין את הפסדיה. בית המשפט קבע כי אומדן הנזק של המבקשת נעדר קביעה כמותית וקיבל את הערכת בית המשפט המחוזי כי עליה לשלם סכום מופחת של 30,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחה. טענות המבקש, שהתמקדו בעניינים פרוצדורליים ובפרשנות עובדות, לא נחשבו כהצדקה לערעור שני, שכן הן נגעו לקביעות פרטניות הנוגעות רק לצדדים המעורבים. עוד ציינה השופטת כי פסק דינו של בית משפט השלום נראה כדין ואינו מחייב התערבות נוספת.