רע"א 6106/98

תקציר

התיק נסוב סביב פרשנותו של חוק הפיצויים לנפגעי אסון טבע והאם המשיבים, שפרדסיהם ניזוקו, זכאים לפיצוי מהמדינה. החוק מגדיר "נזק עקב אסון טבע" כפגיעה ב"רכוש", הגדרה נוספת בשתי פסקאות. הפסקה הראשונה מגדירה "רכוש" כגידול חקלאי לפני האיסוף, ואילו הפסקה השנייה מגדירה אותו כעצים נטועים, קרקע ופריטים אחרים, ואינה דורשת ביטוח כתנאי מוקדם לפיצוי. הוועדות שהוקמו מכוח החוק דחו את תביעת המשיבים לפיצויים, בטענה כי הנזק הוא ליבול ולא לעץ, ועל כן הוא נופל תחת הגדרת הפסקה הראשונה, הטעונה ביטוח. בית המשפט המחוזי ערער על החלטה זו וסיווג את הנזק כנופל תחת הפסקה השנייה, והחזיר את התיק לוועדת הזכאות. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, הסכים עם ההחלטה המקורית של הוועדות. בית המשפט קבע כי סיווג הנזק הוא עניין של מומחיות ואישר את קביעת הוועדות כי הנזק הוא ליבול ולא לעץ. מאחר שהיבול לא נחשב לנכס לפי הפסקה השנייה, היו המשיבים זכאים לפיצוי רק אם ביטחו את הנכס, מה שלא היה. בית המשפט התייחס גם לתכלית החוק, וקבע כי הוא מבחין בין פגיעה בתשתיות, המכוסה על ידי המדינה, לבין פגיעה בגידולים חקלאיים, הטעונה ביטוח. עם זאת, שאלת הביטוח לא זכתה להתייחסות מספקת, ולכן התיק יוחזר לוועדת הזכאות על מנת שתקבע האם יכלו המשיבים לבטח את הנכס והאם הם זכאים לפיצוי. השופט טירקל, בחוות דעת מסכמת, טען כי נזקי היבול אינם נופלים תחת אף אחד מהסעיפים, והציע למחוקק לשקול מחדש את נוסח החוק.