ע"פ 5451/11

תקציר

השופט פותח בהתוויית הכלל והחריגים בדבר התערבותה של ערכאת הערעור במהימנותו ובממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר מוגבלת בשל יכולתה של האחרונה להעריך מיד את העדים. במקרה זה מוטלת בספק אמינותו של המתלונן, שמסר מספר הצהרות כוזבות במהלך חקירתו במשטרה. השופט מוצא בעייתיות בכך שבית משפט קמא קיבל את עדותה של המתלוננת, ודחה את הסתירות הרבות שלה ואת גרסאותיה הכוזבות כחסרות חשיבות. היעדר הסברים משכנעים של המתלוננת להצהרותיה הכוזבות, יחד עם הקלות שבה האשימה אנשים באופן כוזב בפשעים חמורים, מטילים ספק בעדותה כולה. השופט מדגיש כי בתיקים פליליים יש להוכיח אשמה מעבר לספק סביר, ונוכח הליקויים בעדות המתלונן, נטל הוכחה זה לא התקיים. מנגד, מציינת השופטת כי הרשעתו של המערער מס' 4 בכליאת שווא של המתלונן בביתו ובמערה מתחתיו, כמפורט באישום הראשון והשני, מבוססת על הודאתו שלו ועל עדותה של אשתו. השופט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי מודעותם למאסרו של המתלונן ואי מעשיו מהווה כליאת שווא. השופט מאשר גם את הרשעתו של המערער מס' 4 בשיבוש הליכי חקירה תוך השפעה על עדותה של אשתו. לאור בעיות המהימנות בעדותה של המתלוננת, מציעה השופטת לזכות את המערערים 1 עד 3 מכל האישומים מחמת ספק סביר. השופט מציע להותיר על כנו את הרשעתו של המערער מס' 4 בכליאת שווא ושיבוש הליכי חקירה, אך לזכות אותו מיתר סעיפי האישום, הכוללים עבירות מין חמורות. השופט מגיע למסקנה כי יש לבחון מחדש את עונשו של המערער מס' 4 לאור העבירות בהן הורשע. מומלץ לגזור עליו 48 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 15 אלף שקל למתלונן.