ו"ע 22129-12-17

תקציר

הערעור מתייחס למיסוי נכסי מקרקעין בירושה והאם חלוקת הנכסים האמורים בין היורשים מהווה מכירה, שתגרור חבות מס. המחוקק קבע כי ירושה אינה מכירה ולכן לא מוטלים מיסים בעת הירושה. זאת, על מנת להימנע מהטלת מיסים בתקופה קשה ומשום שהיורש נתפס כיורש, לצד העובדה שהעברת הנכס מהמצווה ליורש אינה כרוכה בחילופי תשלום. עם זאת, כאשר היורש מוכר את הנכס בירושה, הוא יחויב במס, לרבות בגין כל עליית ערך במהלך הבעלות של המצווה. כאשר ישנם מספר יורשים, והם מחלקים ביניהם את הנכסים העוברים בירושה, החוק מבחין בין שני מקרים. ראשית, אם החלוקה כוללת רק את נכסי העיזבון, אזי היא נחשבת לחלק מהליך הירושה ולכן אינה חייבת במס. שנית, אם החלוקה כרוכה בתמורה שלא מנכסי העיזבון, הרי שהיא דומה לעסקה עם צד שלישי וממוסה בהתאם, אם כי רק החלק היחסי הכרוך בנכסים שאינם נכסי עיזבון חייב במס. המסקנה העיקרית היא שהחלוקה הראשונה של העיזבון בדרך כלל אינה חייבת במס, אך כל חלוקה עוקבת תחויב במס כמכירות. במקרה דנן, ישנן אינדיקציות לכך שהסכם חלוקת העיזבון, שניתן לו תוקף של פסק דין, כבר היווה חלוקה של העיזבון, כלומר פסק הבורר אינו החלוקה הראשונה. יתר על כן, האחים ערבבו את נכסי העיזבון עם נכסיהם המשותפים, דבר המקשה על יישום הסעיפים האמורים. לגופו של עניין, פסק הבורר, שחילק את יתרת נכסי העיזבון, לא היה מנומק וחסר מידע פיננסי מפורט, כך שלא ניתן היה לקבוע את חבויות המס. בנוסף, הפתרון שהציעו המערערים, שהתבסס על חוות דעת שהגישו, נמצא לקוי שכן הוא התעלם מעסקאות רלוונטיות ולא סיפק תשתית נתונים שקופה וברורה. לפיכך הערעור נדחה, ופסק הבורר ייחשב כמכירה, תוך חיוב המסים הרלוונטיים. עם זאת, הקנסות בגין איחור בהכרזה יחלו רק מיום אישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט העליון. כן חויבו המערערים לשלם את הוצאות המשיבים, והשומות מוחזרות למשיב לשם תיקון טעויות טכניות.