ב"ש 9293/03

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה להסרת החיסיון לטובת הציבור מחומרי חקירה בתיק פלילי. בא כוח הנאשם ביקש להעביר את הדיון בעתירה להרכב שופטים אחר, בנימוק של חשש לדעות קדומות אפשריות ולזכותו של הנאשם למשפט הוגן. התביעה התנגדה לבקשה זו. השופט, לאחר ששקל את הפסיקה ואת המסגרת החקיקתית הרלוונטית, ובפרט את סעיף 45 לפקודת הראיות, הגיע למסקנה כי הבקשה להעברת הדיון ראויה לדיון. הם קבעו כי ההליך הנוכחי עלול לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן, כפי שהוכרה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת, משום שהשופט הדן בבקשה להסרת החיסיון עשוי להיות גם זה שמנהל את התיק העיקרי, ובכך לחשוף את בית המשפט למידע שהנאשם עשוי שלא לרצות לחשוף. כדי להתמודד עם סוגיה זו, הציע השופט לנשיאת בית המשפט לשקול לקבוע נוהל לדיון בבקשות מסוג זה במחוז דרום, בדומה לזה שכבר קיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שיבטיח כי ההרכב הדן בבקשה יהיה נפרד מזה הדן בתיק העיקרי. השופט הדגיש את חשיבות האיזון בין האינטרס הציבורי בחיסיון לבין זכויות הנאשם, וסבר כי יש לבחון מחדש את ההליך הקיים כדי להבטיח משפט הוגן. ההחלטה הועברה לדיון נוסף בנשיא בית הדין.