ת"א 71341-09-16

תקציר

בית המשפט לא ידחה את התביעה על הסף שכן זהו החריג ונעשה רק כאשר ברור שהתובע לא יהיה זכאי לאף אחד מהסעדים המבוקשים גם אם כל הטענות יוכחו כנכונות. מדובר במקרה מורכב, שכן התביעה העיקרית חסומה על פניה, אך ההיסטוריה הפרוצדורלית, לרבות תביעות פיצול וערעורים קודמים, מחייבת שהתביעה עוד עשויה להיות בת-קיימא. המועדים המרכזיים הם יוני 1994 מועד הגשת כתב התביעה המקורי, אוגוסט 2007 בו פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים, מאי 2012 בו התערבה ערכאת הערעור באופן מהותי, וספטמבר 2016 מועד הגשת התביעה הנוכחית. בעוד טענתו העיקרית של המבקש היא כי התביעה התיישנה, המועד הקובע לכך הוא נובמבר 1991 על פי כתב התביעה, כאשר נותרו ימים ספורים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות. לחילופין, טוען המבקש לשיהוי ולבית המשפט, אך אין מדובר בטענות סף וראוי יותר לטפל בהן בהמשך ההליך. לבסוף, ביקש המבקש מהמשיבים להפקיד ערבות להוצאות, אשר בית המשפט פוסק בהתחשב בזהותם של המשיבים - חברה בפירוק, חברות זרות ותושב חוץ - וסכום התביעה הניכר המבוקש. הסכום נקבע על 350 אלף שקל שישולמו בתוך 30 יום.