ת"א 10850-06-19

תקציר

מדובר בחברה שניהלה אולם אירועים והפסיקה את פעילותה מבלי לשלם ארנונה לעיריית ירושלים. העירייה תבעה את החברה ואת שלושת בעלי מניותיה כדי להשיב את החוב. השופט קבע כי החברה אכן חייבת במסים והפסיקה את פעילותה מבלי לשלם את חובה. התנאים לגביית החוב מבעלי השליטה לא התקיימו בעניינם של שניים מהנתבעים (נתבעים 3 ו-4), שכן הם לא היו בעלי שליטה כהגדרתם בחוק. עם זאת, התביעה נגדם התקבלה בחלקה מאחר שהם נהנו מפעילות החברה והעבירו פעילות עסקית רווחית לבן משפחה ללא תמורה. לפיכך, החליט בית המשפט כי צודק וראוי לייחס לנתבעים אלה חלק יחסי מחוב המס, על בסיס אחוז החזקתם במניות. התביעה נגד הנתבע השלישי (נתבע 2), שנמצא כבעל שליטה, התקבלה במלואה, אך ההליכים עוכבו בשל הליכי חדלות הפירעון שלו. כל הנתבעים יישאו בהוצאותיהם, והסכומים בהם חייבים הנתבעים 3 ו-4 יישאו ריבית ממועד התביעה ועד לתשלום בפועל. השופטת הדגישה את הקיצוניות שבהרמת מסך ההתאגדות וקבעה כי על כל צד לשאת בהוצאותיו בשל העיכובים וההרחבות בהליכים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויש לו זכות ערעור כעניין שבדין.