בש"פ 1597/20

תקציר

בהכרעת הדין החליט בית המשפט לקבל את הערעור והורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו נשענה על שלושה תנאים מרכזיים המפורטים בחוק המעצרים: קיומן של ראיות לכאורה, עילות מעצר תקפות ואין חלופה בת קיימא למעצר. נקבע כי הנאשם, שהיה מעורב באירוע חמור של ירי, מהווה סכנה משמעותית בשל המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי העשיר. המחלוקת העיקרית נסובה סביב עוצמת הראיות לכאורה, ובעיקר זיהוי היורה. הראיות כללו עדות ראייה, סרטון וידאו של האירוע והצהרות המבססות מניע. למרות שההגנה טענה לסתירות ולחולשות בראיות, אין בהן די כדי לגבור על הסכנה הנשקפת מהנאשם. הרשעותיו בעבר בפשעים אלימים ואחרים הדגישו עוד יותר את הסיכון. בית המשפט הדגיש כי גם עם חולשה מסוימת בראיות, ניתן להצדיק מעצר על ידי מסוכנותו הפוטנציאלית של הנאשם. ההמלצה השלילית של שירות המבחן נגד מעצר בפיקוח אלקטרוני הייתה מכרעת, שכן לעתים רחוקות מתעלמים מהמלצות כאלה. לפיכך החליט בית המשפט שלא לשחרר את המשיב למעצר מפוקח, קיבל את הערעור והבטיח את מעצרו עד לסיום המשפט.