ע"א 8881/07

תקציר

התיק דן בערעור שנדחה בסופו של דבר, כאשר ערכאת הערעור אישרה את פסק הדין הקודם. סוגיית הליבה נסובה סביב טענתו של לב נגד תחולתו הרטרוספקטיבית של פסק דין גנץ, המדגיש תום לב בעסקאות מקרקעין. בית המשפט מדגיש כי תחולה רטרוספקטיבית מתיישבת עם הלכה מבוססת, במיוחד כאשר היא מאוזנת עם האינטרס הציבורי, כפי שראינו בפסקי דין מקבילים קודמים. היצמדות פסק דין גנץ לסעיפי חוק החוזים ותחולתו על עסקאות מקרקעין מדגישות החלטה זו. הסתמכותו של לב על נורמות משפטיות מיושנות נחלשה עם הזמן בשל אינדיקציות משפטיות לסטנדרטים משפטיים מתפתחים. בערעור נטען גם נגד מה שנתפס כ"הרחבת החזית" בטיעונים משפטיים; עם זאת, בית המשפט הפריך זאת, והדגיש הקפדה מהותית על עובדות וחוקים רלוונטיים. הימנעותו של לב מרישום הערת אזהרה הייתה מרכזית והצביעה על רשלנות וחוסר תום לב, לפי התקדים של גנץ. למרות טענותיו של לב בדבר יחסי אמון ונסיבות המצדיקות עיכובים, בית המשפט מצא כי אין בהן די כדי לשלול תחולה בדיעבד. יתר על כן, ממצאים עובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, לרבות אלה הנוגעים לכוונות והתנהלות העסקה, נחשבו אמינים ומעבר להתערבות הערעור. בית המשפט הדגיש את הנזק הבלתי הפיך שנגרם לרוכשים השניים, טובי-יהודאי, נוכח תום ליבם והיעדר ידיעה קונסטרוקטיבית על העסקה הקודמת. נדחו טענות שונות הנוגעות לשכר טרחה פרוצדורלי, אי ספיקת תיעוד והסתמכות לכאורה על אי הסתמכות, מה שחיזק את העדפת זכויות הרוכש השני על פי ההלכה הקיימת. מקרה זה מדגיש את האיזון העדין בין נורמות פרוצדורליות לבין התפתחות משפטית מהותית, ובמיוחד את משמעותו של רישום במועד כדי למנוע התנגשויות משפטיות בדיני קניין.