בג"צ 392/72

תקציר

העותר, אזרח גרמני, מרבה לבקר בישראל ומעוניין לעודד ביקורים של קבוצות של תושבים גרמנים. היא רכשה נדל"ן בזכרון יעקב, דבר שעורר מחלוקת בקרב התושבים והמועצה המקומית בשל אזרחותה וחששה מפעילות מיסיונרית. המועצה המקומית ניסתה לסכל את הרכישה ובהמשך יזמה תכנית להפקעת רכושו של העותר, יחד עם נכסים נוספים, לכאורה לצרכי ציבור. עם זאת, הכוונה האמיתית מאחורי התוכנית הייתה לתפוס את רכושו של העותר שלא כדין. התכנית אושרה בוועדות מקומיות ומחוזיות משיקולים פסולים הנוגעים לזהותה של העותרת ולמטרת רכישתה. לאחר בחינת הנסיבות, מצא בית המשפט כי לשיקולים הפסולים הייתה השפעה משמעותית על החלטות הוועדה. כתוצאה מכך, פסל בית המשפט את פעולות הוועדה, והדגיש את הצורך של רשויות ציבוריות לפעול ללא משוא פנים ובמסגרת החוק. פסק הדין נגע גם בהוראת התורה בדבר היחס לזרים וחשיבות השמירה על שוויון וסובלנות. ראוי לציין כי השופט עציוני הדגיש כי על המחוקק להתייחס לכדאיות של איסור בעלות זרה על קרקעות או פעילות מיסיונרית, ולא לבתי המשפט. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העותר.