עע"מ 1086/09

תקציר

עניינה של התביעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שדחה עתירה של הרב אליעזר קרוז והוריו להסדרת מעמדם כעולים לישראל. הרב קרוז, שנולד בישראל בשנת 1998, חי בה כל חייו. הוריו הפיליפינים נכנסו לישראל באמצע שנות התשעים בנסיבות בלתי חוקיות – אמו השתמשה בתחילה בזהות בדויה ואילו תוקף הרישיון של אביו פג, מה שהוביל לגירוש ולחזרה בלתי מורשית לאחר מכן. המערערים ביקשו לקבל רישיון ישיבה לרב קרוז מכוח החלטת ממשלה המאפשרת לילדים מסוימים של שוהים בלתי חוקיים להגיש בקשה לתושבות בהתקיים תנאים מסוימים. עם זאת, בקשתם נדחתה בעיקר בשל אופייה הבלתי חוקי של כניסתה הראשונית של האם. הם ערערו על החלטה זו, בטענה שהיא בלתי סבירה ופוגעת בטובת הילד. המקרה מפנה לבג"ץ 8204/05, שבו הוגשה התנגדות לדרישה דומה, וכתוצאה מכך ניתן ויתור חלקי המאפשר הערכות מקרה פרטניות. עם זאת, הוועדה הבין-משרדית לא מצאה נימוקים הומניטריים מיוחדים לבקשת משפחת קרוז. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר החלטה זו, תוך הדגשת שיקול הדעת הרחב של המדינה בענייני הגירה. המערערים טענו כי תושבותם הממושכת וזיקתם לתרבות הישראלית מהווים עילה מספקת לתושבות, אך בית המשפט קבע כי ללא טעמים הומניטריים נוספים – כגון מחלה או פירוד הורים – ההחלטה עומדת בעינה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את שיקול דעתה של המדינה תוך הכרה בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות.