רע"פ 2149-10-24

תקציר

בפסק הדין מיום 7.10.2024 דחה השופט יוסף אלרון את הבקשה שכן היא התבססה על פרטי המקרה האישי של המבקשים ולא הציגה סוגיות של עוול משמעותי או עיוות דין. בתי המשפט קמא לקחו בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים והטילו עונש התואם את אמצעי הענישה האופייניים, שאינו מצדיק התערבות של ערכאת ערעור בערכאה שלישית. פסק הדין התייחס למקרים קודמים, כגון Desabsa v. מדינת ישראל וגברין נ' מדינת ישראל, המאשרת כי מצבם של המבקשים אינו מצדיק חריגה מהפרקטיקה המשפטית המקובלת. יתר על כן, המבקשים לא סיפקו נימוקים משמעותיים בנוגע למדיניות הענישה בעבירות שהייה בלתי חוקית, שכן נושא זה נדון בהרחבה בפסקי דין קודמים, ובראשם עניין אשחדת. גם טענותיהם בדבר שילוב ההרתעה כשיקול בגזר הדין נדחו, שכן הדבר עוגן במפורש בתיקוני חקיקה, ובפרט בתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיפים 40ו ו-40ז, שם כבר התעמקה ההרתעה בעבירות מסוג זה, בעיקר בפרשת אשהדאת. משכך, גם הבקשה לעיכוב ביצוע נקבעה כמיותרת, שכן כל נימוקי הערעור נמצאו בלתי מספקים.