בד"א 1/83

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על השעיית חברותו של עורך דין בלשכת עורכי הדין ל-12 חודשים. ההשעיה נבעה מהרשעתו של עורך הדין בבית משפט השלום בניסיון הונאה ומסירת הצהרות כוזבות לרשויות מס שבח מקרקעין. עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת, וכללו ניסוח חוזה כוזב על ידי עורך הדין והצהרות בדבר מכירת חנות, על מנת להפחית את מס השבח של המוכרים. בית הדין המשמעתי התחשב בנסיבות מקלות, לרבות העובדה שעורך הדין היה בתחילת דרכו ופעל תחת לחץ מצד משפחתו, מה שהביא לעונש קל יחסית. עם זאת, בית הדין הארצי אישר את ההשעיה, תוך הדגשת חומרת התנהלותו של עורך הדין בהפרעה לרשויות המס ובפגיעה בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. בית המשפט הדגיש את אחריותם של עורכי הדין בשמירה על טוהר המידות במקצועם ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה, תוך מתן עדיפות לאינטרס הציבורי על פני האינטרסים של המערער. פסק הדין היה אמור להתפרסם, תוך ציון שמו של המערער. החלטה זו התקבלה על ידי נשיא בית המשפט העליון, יהודה סביר, וניתנה ב-27 באפריל 1983.