סע"ש 72569-06-20

תקציר

התובעת, ספרית במקצועה, טענה כי היא מועסקת על ידי הנתבעת וזכאית לזכויות עובדים על פי דיני העבודה בישראל, ואילו הנתבעת טענה כי התובעת היא בעלת מעמד של משתתפת חופשית ולכן אינה זכאית לזכויות כאמור. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. קביעת שכרה של התובעת התבססה על התשלום החודשי הממוצע שקיבלה, שכלל הן את השכר המצוין בתלושי השכר והן את התשלומים הנוספים במזומן. הוחלט כי השכר הקובע לפיצויי פיטורים עומד על 7,700 שקל בערכי ברוטו. עוד קבע בית הדין כי היקף עבודתה של התובעת עמד על 60% או כ-26 שעות שבועיות. התובעת טענה כי הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה ולא אפשרה לה ימי חופשה מספיקים, דבר שבית המשפט קיבל בחלקו. התובעת הייתה זכאית לסך של 27,378 ₪ עבור חלקו של המעסיק בהפרשות לפנסיה, אך התביעה בגין חלקו של העובד נדחתה מאחר והניכוי בתלוש השכר נמצא לצורכי רישום בלבד. התובעת הייתה זכאית גם ל-13,346 ₪ לפדיון ימי חופשה ול-6,804 ₪ לדמי הבראה בהתאם להיקף משרתה. התובעת תבעה פיצוי בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיטורים שלא כדין. בית הדין קבע כי התובעת פוטרה וזכאית לפיצויי פיטורים בסך 37,537 ₪, 5,133 ₪ בגין הודעה מוקדמת ו-7,000 ₪ בגין אי קיום שימוע, שכן סגירת המספרה בה עבדה התובעת והמעבר למקום חדש היוו שינוי משמעותי בתנאי העסקתה. כמו כן חויב הנתבע לשלם 7,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו ו-5,000 ₪ בגין המצאת תלושי שכר פגומים. הנתבעת חויבה לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בסך כולל של 95,568 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, בסך 20,000 ₪. על פסק דין זה ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.